אז יש משפחה וחברים, אהבות גדולות שלי הם,
ויש עבודה ומחוץ לעבודה, ויש גם חדשות. הרבה.
ויש להכל סדרי עדיפויות. כי יש חובה, אבל יש גם שמותר. כי ככה בא לי.
ויש שליטה עצמית ובלימת חשקים וחומות בצורות, שלפעמים מתמוטטות כי כך מרגיש לי.
ואין יותר הכאה על חטא, ואין רגשות אשם כי כבר נקי יותר, וברור ולעוס.
ויש רק 24 שעות ביממה, וזה ממש מספיק לי, כי לבלוע את כל העולם מטריח אותי.
אז הולכת לפה, רצה קצת לשם, משתדלת להיות יותר טובה אלי גם כשיודעת שטוב כזה ישעמם אותי בסוף...
ואתה איתי בתוך הבלילה הזו, לא זז ממני.
כרוך בנפשי.

