שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני חודשיים. יום שישי, 19 בדצמבר 2025 בשעה 12:56

 

אז יש משפחה וחברים, אהבות גדולות שלי הם,

ויש עבודה ומחוץ לעבודה, ויש גם חדשות. הרבה.

ויש להכל סדרי עדיפויות. כי יש חובה, אבל יש גם שמותר. כי ככה בא לי.

ויש שליטה עצמית ובלימת חשקים וחומות בצורות, שלפעמים מתמוטטות כי כך מרגיש לי.

ואין יותר הכאה על חטא, ואין רגשות אשם כי כבר נקי יותר, וברור ולעוס.

ויש רק 24 שעות ביממה, וזה ממש מספיק לי, כי לבלוע את כל העולם מטריח אותי.

אז הולכת לפה, רצה קצת לשם, משתדלת להיות יותר טובה אלי גם כשיודעת שטוב כזה ישעמם אותי בסוף...

ואתה איתי בתוך הבלילה הזו, לא זז ממני. 

כרוך בנפשי.

 

 

 

 

 

 

לפני 8 חודשים. יום ראשון, 22 ביוני 2025 בשעה 16:43

 

נשענת עם מרפקיי על אדן החלון. החדר חשוך והשמיים בחוץ בהירים. רוח קיץ לחה ונעימה מפיחה בי קרירות.  עוצמת עיניים וחולמת בהקיץ על החיבוק הגבוה והחזק והשקט והאמיץ שאקבל ממך וכאילו ממש מרגישה את חמימות גופך עלי. רגע ארוך שלא רוצה להעירו.. מעזה לתת לחיוך הזה להתפשט לתוכי וככה נשארת דקות ארוכות. לוקחת נשימות עמוקות ומוציאה האוויר לאט דרך פי. נשימה ועוד אחת.. וזה כל כך נעים.

הידיעה שאקבל ממך חיבוק כזה, מעירה אותי. מתיישבת לכתוב את הרגעים הללו כי מחר בטח אצחק על עצמי ואחזור למציאות. שוב.

 

 

לפני 9 חודשים. יום שבת, 17 במאי 2025 בשעה 4:10

 

 

לפני 10 חודשים. יום שני, 28 באפריל 2025 בשעה 12:24

 

יודעת שימים שקטים יותר יבואו,

ימים שבהם אוכל לחזור לחשוב רדוד וקלישאתי.

להתעסק בחיי מבלי לחוש אשמה על כך שאני חיה ונושמת.

לרקוד מלא, לצחוק עד שתכאב הבטן,

יודעת שהמבול ישכך ואתחיל לנסות להחלים מהסיוט, ולמרות שיישאר כמשא על הכתפיים, יהפוך לאט לסביל

ואעז שוב לאהוב אותך מכל הלב.

שהקפה יהיה טעים יותר והמאפה יהיה מתוק יותר,

ואתחבק מבלי לומר "בשורות טובות" ולהתכוון לאחינו ואחיותנו שיחזרו כבר הביתה, והמלחמה כמלחמה תסתיים.

 

לפני שנה. יום שבת, 16 בנובמבר 2024 בשעה 12:38

 

הצורך להכאיב
הצורך לכאוב
להשקיט את העבר ולקבל את ההווה השבור, הפרוץ, הקרוע והמפחיד.
לזכות בדקות של אושר,
זמנים של אהבה חומלת שעוטפת את הצורך הבסיסי שלך ושלי.
תשומת לב שבאה תוך כדי הקשבה ושיתוף.

להודות בכאב ולפעמים קצת בבושה, שמה שרוצה/ צריכה, מחייבת חציית קו אדום, מתיחת גבולות שקבעתי לעצמי מיום עמידתי על דעתי.

הכמיהה לאהבה , עד כמה רחוק אלך ואסתכן עבורה.
כמה הנחות ותירוצים..
בעד ונגד..
כמה ארוויח או אפסיד..

חייבת להרגיש קצה בכדי להעריך עוצמה ולהתאוות לעוד.

נוח זה על הכורסא בסלון,
נוח זה נעים

ורך

ורגיל

ונפלא

ובטוח.

ואולי יותר חשוב מהכל?..

 

 

 

 

לפני שנה. יום שישי, 18 באוקטובר 2024 בשעה 15:54

 

 

"מצב בו האושר שלך כרוך באושרו של אחר.

רצון לשמור את העוגיה האחרונה בקופסא,

הפרק האחרון בסדרה והרגע האחרון ביום, כדי לחלוק אותם יחד.

כשהיד שלך אוחזת בשלי והלב שלי יודע: הגעתי הביתה."

 

 

כל השאר - הסחות דעת.

🌻