לא יודעת למה זה עולה לי בזיכרון פתאום, אולי השיחות שאני מנהלת לאחרונה עם נפש תאומה שזכיתי להכיר פה.
נזכרת בנקודות מיוחדות שלנו, רגעים שדברים השתנו בינינו ופתאום נזכרת ביום ההוא.
הבוקר הנורא שאחרי הערב הנורא שבו שכחתי (עד היום אני חושבת שהתת מודע שלי התערב) למחוק את ההודעות בטלפון כשעליתי הביתה.
התנתקתי ממך די בפתאומיות בערב ההוא שהכל התפוצץ, מתישהו רק שלחתי הודעה,שתדע שאני בחיים ושמשהו קרה.
לילה ארוך וקשה של שיחות, בטונים מהוסים,לא להעיר את הילדים,חצאי אמיתות והאשמות ובסוף אמירה שנעבוד על זה, נלך לייעוץ.
בבוקר,כמו אוטומט נכנסתי לרכב ונסעתי לסניף כמעט הכי רחוק באיזור שניהלתי. הייתה לי משקולת על הלב, הנפש שלי הרגישה כלואה,הראש שלי התפוצץ ממחשבות וחוסר שינה וכל מה שרציתי היה לסמס לך.
כשדוממתי מנוע כעבור שעה לקחתי את הנייד וסימסתי לך בידיים רועדות, סימסתי את תקציר האירועים עד פה ואתה? אתה שהבנת שגם אתה בסיכון מהבלגן שנוצר אצלי,לא נתת לי להרגיש רע יותר, לא הוכחת.
מאוחר יותר, כשהאבק שקע והחיים עלו על מסלול חדש,חשבתי לי שביום ההוא בחרת בי פעם נוספת להיות שלך.
ואני? ברגע ההוא שכתבתי לך עשיתי את הבחירה שלי,כי לבחור לא לוותר עליך עלינו, היה לבחור באושר.
לא התחרטתי אף פעם על הבחירה.
Miss you
❤