שוב ינואר
שוב גל קור
שוב אני בדרך לפגוש אותך בחדר כלשהו
להגיד שיש לי רגשות מעורבים זה אנדרסטייטמנט.
הראש שלי בלופ אינסופי כבר כמה ימים,זה התחיל בשיחה על הנושא האחד שאני שונאת לדבר עליו אתך והמשיך בזה שקבענו להיפגש במקום הזה.
10 שנים שאני שלך
9 שנים מאז המפגש הראשון בחדר סגור
8 שנים שאני גרושה ואנחנו נפגשים אצלי, בחדר שלנו
שנתיים של קורונה שמקשה עלינו יותר מהרגיל
הלב והגוף שלי נואשים אליך
הראש שלי מרגיש שחזרנו אחורה
אני מגיעה לפניך,הדלת נסגרת אחרי וכל ההבדלים מהחדר הסגור ההוא של אז מציפים אותי
אני לא מבועתת מפחד
אני בטוחה בנו לחלוטין
אני כבר יודעת שאני לא גרועה בדברים האלה שאנחנו עושים
בניגוד לפעם ההיא...קשה לי להיות פה בחדר הזה, זה מחדד את כל הדברים שלא יכולים לקרות בינינו.
אני על סף דמעות
ואז אתה נכנס ואוסף אותי לחיבוק וכל המחשבות שוקטות,
אהבה מציפה אותי, הצורך בך מציף אותי, הדרך שהלכנו בה מציפה אותי
אתה מנשק ומחבק ונוגע ומפליק ואז אתה משכיב אותי על המיטה ואני שומעת צליל שמפחיד אותי ברמה אחרת.
החגורה שלך נשלפת מהמכנסיים, זה היה מעין מחסום עבורי ונכון שביקשתי ממך לא מזמן שתעשה את זה,אבל עכשיו ברגע האמת אני לא בטוחה שאני מסוגלת לזה.
זה כואב כמו שפחדתי,כמו שידעתי ואני בוכה ממש מהר.
שילוב של כאב והצפה ריגשית ופחד
אתה מנשק ומלקק את הדמעות
הכל קרוב ואוהב אינטימי וחמים
ואני פשוט שלך.כולי, לתמיד
♥️
