חצי לילה לא נרדמתי.
אני שונאת את הפעמים שיש התנגשות, ברגעים האלה אני רואה את עצמי הכי חשופה שיש.
הרגעים של להיות אמא ושל להיות שלך ואתך.
זו לא באמת התנגשות, אבל בראש שלי זה קרב של רגשות אשם...לילד יש מתכונת ואני מחשבת בראש אם זה מפריע לפגישה שלנו,מחשבת ומאשימה את עצמי שאני אנוכית.
מאחלת לו הצלחה ומזכירה לו לנצל כל דקה של זמן, לא להגיש לפני, ותוהה איפה אני כנה ואיפה אני רק רוצה לנצל כל דקה אתך.
בחרתי באושר שלי לפני שנים,בחרתי מתוך אמונה שגם להם יהיה טוב יותר ואני חושבת שצדקתי.
הקשר של הבנים ושלי רק משתבח עם השנים.
ובכלל מה אכפת לי אם הוא יחזור מוקדם ויכיר אותך? ההיפך, אני אשמח שהם ואתה תכירו רישמית.
הדלת נפתחת ואתה עוטף אותי בך, הגעגוע והציפייה וגם קצת הלחץ רק מעצימים את ההנאה, את הגמירות.
אתה גורם לי להרגיש הכי אהובה,הכי יקרה
אתה גורם לי להיות מאושרת
אז,בסוף זה לא באמת משנה...גם אם זה אומר שיש מעט רגעים שיש להם אמא אנוכית, כי יש להם המון רגעים של אמא מאושרת ובית מאושר
ואתה...אוהבת אותך♥️
