לחכות לך עם הפנים לקיר, לשמוע אותך נכנס, לספור את הצעדים במסדרון, להרגיש את הלב מאיץ עם כל צעד.
לשמוע את החגורה נפתחת,נשלפת לאט, להרגיש אותה עוברת על הגב שלי, מלטפת לפני שמכאיבה, נשלחת סביב הצוואר שלי למשוך אותי אליך, לחייך לרגע כשאראה אותך ואז לשקוע בנשיקה הזאת שלך, אלימה ורכה בו זמנית.
יד אחת מאוגרפת בשיער תציב אותי מול המראה, זרועות על השידה, ישבן בולט לאחור
החגורה תלטף שוב לפני שתונף באוויר. שונאת אותה וגם אוהבת אותה, העור הלבן יתמלא בפסים אדומים ואתה תקבע את הראש שלי ותזיין את הפנים שלי, הדמעות לא יפריעו,נהפוכו...
החגורה תחזור שוב להצליף עד שהדמעות יהפכו לבכי של ממש, אצבעות יחדרו לתוך הרטיבות ויעיפו אותי לגן עדן.
במראה העיניים שלי יפגשו בשלך, אני אוהבת לראות אותנו במראה.
קצת לפני ההתפרקות תמשוך אותי לעמידה, תעטוף ביד אחת והיד השניה תמשיך לעסות וללחוץ איפה שצריך, הפנים שלי יהיו טמונות בכתף שלך , זאת ללא ספק אחת הדרכים האהובות עלי לגמור.
אחר כך תהדק אותי עוד יותר אליך
למי את שייכת?
לך. לך לך לך, רק לך,תמיד
❤️
