שאלת לפני שנפגשנו השבוע, במטרה להזכיר לי שלא הכל בחיים אפשר לתכנן, שאי אפשר לדעת מה יקרה.
עניתי מה שעניתי אבל מאז אני כל הזמן חושבת על היום ההוא, על הפעם הראשונה שנפגשנו.
כל כך הרבה זמן וחצי מהיום הזה חקוק לי על הלב.
יום אפור חורפי, קניון בתהליך בניה, אבק רעש, מנהלת אזור עם חנות חדשה להקים ועם משהו חדש שאולי מתחיל.
וכבר היה לי משבר גדול בבית וכבר הבטחתי לעצמי להתנזר מלחפש כאן ולהסתפק בכתיבה, לנעול בפנים את מה שחסר לי בחיים, להחביא את עצמי ממני.
ואז כתבת לי פה ועניתי ודי מהר עברנו לסמסים ואפילו לשיחת טלפון, הקול שלך שבה אותי כבר אז.
ואז הגיע הרגע...החנות בהקמה קרובה אליך,זמן טוב לגלות האם פנים מול פנים הקליק הזה מחזיק.
זוכרת מה לבשתי
זוכרת איך פילסתי דרך אליך במקום שלא הייתה בו בכלל דרך
איך חשבתי לעצמי כמה קלאסי זה יהיה אם אמעד עכשיו
איך נשענתי על הרכב שלך,בין הזרועות שלך,הכי קרוב לחיבוק שיכולתי אז
איך הלכתי חזרה וידעתי שאני רוצה להיות שלך
ועוד לא ידעתי בוודאות מה דעתך בנושא
איך אין לי מושג עד היום מה קרה בשארית היום ההוא
ואז כבר נזכרתי להנאתי בכל הפעמים שחתכתי בהמשך מהחנות הזאת לגנוב אתך כמה דקות בחוף הים...
אני שבקושי רציתי חיבוק אבל בשמחה מצצתי את הזין שלך ברכב בחוף.
אז לא...לא תכננתי ולא ידעתי
אבל איזה אושר שככה קרה
❤️