פורסם לפני 6 ימים ב - 27 ביולי, 2011 בשעה 16:56
הוא מנווט אותי לחנות לבנים ומוסיף עוד חמישה סטים תואמים של חזיה ותחתונים. כולם לבנים צחים ולכולם עיטור קטן ומתוק בתמימותו.
אני שקטה כל הזמן, נותנת לו לבחור, מודדת וממתינה בסבלנות בזמן שהוא מתייעץ עם המוכרת ומשלם.
אחר כך הוא מוביל אותי לרכב, השתיקה הולכת ונעשית כבדה, סמיכה.
הוא נוסע מהר מדי, עוצר ליד חנות אורגנית ענקית, זורק לי "בואי" ויוצא. אני ממהרת אחריו.
הוא מטייל לאט בין המדפים, אוסף מצרכים לעגלת קניות, שואל מדי פעם אם אני אוהבת מאכל כזה או אחר. הוא ענייני וממוקד, נראה יותר מהורהר מכועס.
הוא ניגש למדפי מחלקת הטבע ומחפש משהו. אני עומדת ליד העגלה מרגישה כמו ילדה נזופה, מתלבטת איך לתקן את המצב.
אבל כשהוא חוזר עם חפיסה קטנה ביד הוא מחייך "מצאתי ילדתי את העונש ההולם " הלב שלי מחמיץ פעימה.
הוא לוקח את העגלה ופונה לקופות, כאילו אין מה לומר יותר. אני ממהרת אחריו מנסה להציץ מה כתוב על החפיסה אבל לא מצליחה.
הוא משלם ומעמיס את הדברים לאוטו, את החפיסה הקטנה הוא מכניס לכיס.
"נלך לאכול על שפת הים רוצה?" הטון שלו נעים. "כן אדוני" אני נושמת עמוק "אדוני, אתה עדיין כועס?"
"כן ילדתי, אבל פחות אחרי שהחלטתי על עונש בשבילך. עד הלילה זה כבר יעבור לי לגמרי." משום מה זה לא מרגיע אותי.
"תפשקי את הרגליים" הוא מתיז פתאום "עוד, אני רוצה לראות אותך היטב. אני אתאר לך את העונש שלך ואני רוצה לראות אותך נרטבת" אני מפשקת רגליים ככל שהמקום ברכב מאפשר.
"תרימי את השמלה, שאראה אותך" אני מרימה את השמלה, באמצע מגרש חניה די הומה, מקווה מאד שאף אחד לא יעבור קרוב לרכב.
הוא מוציא את החפיסה מהכיס, פותח ומראה לי את התוכן.
יש שם משהו שנראה כמו קפסולות גדולות במיוחד בצבע כתום כהה כמעט אדום. "יודעת מה זה?" "לא אדוני"
"ג'ינג'ר מרוכז, בקפסולה גדולה שנמסה וגורמת לו להתפשט ולצרוב מאד מאד" העיניים שלי נפערות בחשש, שולחות אליו מבט כחול מבוהל "אני עומד להכניס אותן לישבן שלך עמוק ואז להכניס פלאג. זה ישרוף, מאד. אז תעמדי על ארבע בזמן שאצליף בך ילדתי במחבט...עוד לא ניסיתי עליך מחבט. כשאסיים תעמדי לך בפינה כמו שראוי לילדות קטנות שהתחצפו ואני אהנה מהישבן האדום שלך ומחוסר הנוחות שיגרום לך הגינג'ר" המבט שלו נודד למטה, שפתיו מתעקלות בחיוך רע "מה אני רואה פה ילדתי...כבר רטובה?"
אני מסמיקה.
"אחר כך אני אעשה לך אמבטיה ארוכה ויסודית. יהיה צורך לשטוף אותך היטב כדי להקל את הצריבה של הג'ינג'ר"
האצבע שלו נדחפת אל בין הרגליים שלי, חודרת פנימה בקלות, האגודל שלו מעסה את הדגדגן שלי.
הראש שלי נשמט לאחור, עיניים נעצמות, שפתיים נפשקות באנקת הנאה.
"ולסיום ילדתי הקטנה" הוא אומר והלטיפה הופכת לצביטה אכזרית לדגדגן "אני אזיין אותך בפה, בין הרגליים ובישבן- חזק, עד שתצעקי"
אני רועדת כולי- מוכנה ללכת כבר עכשיו לבית שלו ולקבל את העונש שלי אבל הוא צוחק, ומתחיל לנסוע.
"קודם נאכל...אני צריך כח"
1 תגובות 7 חברים אוהבים את זה
לפני 13 שנים. 8 באוגוסט 2011 בשעה 13:44