שבע בערב, אני והקטן נוסעים להחזיר את הגדול מחברה
אני מצפצפת (קלות) לרכב שלפני ופתאום עולה קול מהמושב האחורי "נו גברת סעי כבר!!"
ואז נחתה עלי התובנה במלוא כובדה- זה מה שהילד למד ממני...הדחף הראשוני שלו לעיכוב בנסיעה הוא לזרז את הנהגת שלפניו
תמיד ידעתי שהסבלנות לא מצויה אצלי בשפעי אבל היום הפנמתי-
אין לי בכלל ולא שמץ קטנטן, לא פיסה, לא קמצוץ,לא פירור
אין לי סבלנות
לא אוהבת לחכות בתור
לא מסוגלת לעבוד עם מישהו שלא עומד בקצב שלי
לא סובלת שעושים ברבע שעה את מה שאפשר לעשות בחמש דקות
לא מבינה מה ההנאה הגדולה בלהרכיב פאזל- זה יכול לגרום לי לתלוש שיער משיעמום (והסליחה עם חובבי הפאזלים, זה לא אישי)
נכון זאת לא תכונה נסיכותית ראויה אבל לא אכפת לי, מודה ומתוודה
אין לי סבלנות ולא תהיה- זה חשוך מרפא
זהו
(בשביל ספרים יש לי שפע של סבלנות אבל זה כנראה מאגר למקרים מיוחדים)
לפני 12 שנים. 30 בנובמבר 2011 בשעה 19:00