אני עוצמת שוב את העיניים, נותנת לעצמי ללכת לאיבוד בתחושות שהוא מצליח להפיק מגופי בכל פעם.
הוא לא משתהה הפעם ורק המהירות שלו מגלה לי שהריסון שלו, קור הרוח שלו,לא אמיתי לגמרי.
הוא מוציא את האצבעות מתוכי, מפשק את ירכיי יותר וחודר בתנועה אחת כמעט אלימה.
אני מרגישה קצת מסוחררת, אנחנו צמודים כל כך, נראה כאילו הוא מנסה לאחוז בכולי, לתבוע בעלות על כל חלק בגופי. היד שמחופרת בשיער, הפה שנושק ונושך פעם את הכתף ופעם את הצוואר, יד אחת חופנת שד, בעדינות שעומדת בניגוד לכל השאר.
עם כל חדירה פלג גופו התחתון נחבט בי, שרירי הירכיים מתוחים, רוטטים כנגד אחורי ירכיי. אני מפתלת יד אחת בינינו, חובקת את צווארו, יש לי צורך עז להרגיש אותו עוד ועוד. היד השנייה נתמכת בקיר כאילו מונעת מאיתנו ליפול.
אנחנו גומרים כמעט ביחד ונותרים לעמוד לרגע שזורים אחד בשנייה, מנסים להסדיר את הנשימה. אחרי כמה דקות העור הלוהט שלי מתחיל להצטנן. הוא הופך אותי אליו וזרועותיו עוטפות אותי בחיבוק . אני מחזירה חיבוק חזק לא פחות ונושאת אליו מבט מחייך.
הוא מרפה ממני "כבר מאוחר ילדתי, מקלחת מהירה ולמיטה" אני הולכת אחריו לחדר האמבטיה, מביטה בו מכוון את זרם המים לטמפרטורה הרותחת החביבה עלי ואני לא מצליחה להפסיק לחייך.
הוא מסבן אותי ביסודיות אבל בזריזות "יהיו לך הרבה מאד סימנים מחר" הוא מעיר בוחן את העור שלי
"יופי" אני אומרת בהחלטיות וזוכה לחיוך חם.
הוא מסתבן במהירות, מסרב לתת לי לעשות את זה עבורו "זאת מקלחת זריזה ילדתי, אם תסבני אותי אנחנו נתעכב...הרבה" צודק.
"את כבר לא זקוקה לכותונת" הוא אומר כשאני יבשה והוא מסיים להתנגב "קדימה למיטה"
"תבוא איתי אדוני?" אני ספק שואלת ספק מבקשת
"כן ילדתי" בחדר השינה אני רואה שהשעה כבר אחרי אחת...יהיה לי קשה נורא לקום בבוקר
אני מחליקה אל בין המצעים הנעימים וגולשת מיד קרוב אליו. הוא מחייך ומצמיד אותי אליו עוד קצת.
"אדוני...אני אוהבת להיות שלך" הוא לא עונה אבל מטביע נשיקה על המצח שלי וכרגע זה מספיק
"לכי לישון, שעת השינה שלך חלפה מזמן ילדה שלי"
אני עוצמת עיניים בצייתנות. עייפות מתוקה מכבידה את גופי, אני מושכת את השמיכה כמעט עד האף ונרדמת עוד לפני שאני מספיקה לשחזר לעצמי את אירועי היום הזה.
נדמה שרק דקה חלפה לפני שהניגון הטורדני של השעון המעורר פולש לחלומות הנעימים שלי. אני גונחת וטומנת את הראש מתחת לכרית.
השעון מתעקש וממשיך לנגן. הצד השני של המיטה ריק. אני מגששת לכיוון השעון ומכבה אותו ולא בעדינות יתרה אחר כך אני מתכרבלת שוב בשמיכה ועוצמת עיניים.
זה מצליח לי לכמה דקות מופלאות עד שהוא מתיישב על המיטה לצידי "בוקר טוב ילדתי"
"מה כל כך טוב בו?" אני רוטנת, אני לא בדיוק במיטבי על הבוקר כשהלכתי לישון מאוחר.
"את צריכה לקום" הוא אומר "תאחרי לעבודה"
אני פוקחת עיניים בחוסר רצון "לא בא לי ללכת לעבודה היום" הטון הזועף שלי משעשע אותו.
"את לא מרגישה טוב?" הוא שואל בהבעת דאגה מזויפת לגמרי ומניח יד על מצחי.
"אני מרגישה מצוין" אני עונה מיד, מכירה את החיבה העזה שלו למדידות חום "אני פשוט עייפה"
"לא הייתי צריך להשאיר אותך ערה עד אמצע הלילה"
"אני שמחה שהשארת אותי ערה עד אמצע הלילה" אני מוחה "נהניתי מאד"
הוא בוחן אותי במבט מרוכז ואני מסמיקה ונועצת את מבטי בשמיכה "אני שמח לשמוע ילדתי"
אחר כך הוא קם "אני אביא לך קפה ואז את חייבת לקום"
"כן אדוני" אני עונה בחוסר חשק מופגן.
הוא מתעכב די הרבה זמן ועד שהוא חוזר אני מצליחה איכשהו לשטוף פנים ומיד לחזור למיטה
אני לוקחת את כוס הקפה ומביטה בו בשאלה, יש לו ניצוץ בעיניים.
"ילדתי מה דעתך על יום חופש?"
"יום חופש?" הרעיון מפתה אבל אני תוהה מה הוא זומם.
"את ואני ילדתי. ביקשתי מהמזכירה שלי לבטל את כל התורים שנקבעו לי להיום, מתחשק לי לבלות את היום עם הילדה שלי. יפה בחוץ, נוכל לטייל, לאכול על חוף הים..."
באמת נשמע מפתה ביותר. "מה עם העבודה?" אני שואלת רק למען הנימוס
"אני אתן לך פתק מהרופא. קדימה קומי להתלבש ילדתי, אולי נספיק גם לקנות לך כמה שמלות חדשות"
וזהו, לא צריך יותר כדי לשכנע אותי. הרעיון של יום שלם מזג האוויר הנפלא הזה, של ארוחה רגועה בחוף הים ואולי קצת קניות...אני מסיימת את הקפה וקמה במרץ.
"מה ללבוש אדוני?" אני שואלת בחיוך, נכונה כולי להיות ילדה טובה למופת היום.
הוא מעיף מבט בארון ובוחר עבורי חצאית כחולה וחולצה סגולה בהירה שאני אוהבת מאד.
הוא מוציא מן השידה גם זוג תחתונים לבנים ומניח אותם ליד הבגדים. זה נדיר כל כך שהוא מוכן שאלבש תחתונים שאני תוהה שוב מה הוא זומם.
לפני 12 שנים. 28 באפריל 2012 בשעה 17:12
