אתמול ככה סתם פתאום הבו הגדול שלי הודיע שהוא יודע מה הוא יעשה כשיהיה גדול.
"ומה תרצה להיות?"
"טייס" הוא ענה מיד בבטחון מלא (ושימח מאד את האמא הפולניה שבי)
"ושוער כדורגל" הוסיף (אני מיד מודיעה לפרגוסון שיש לו שוער משובח בדרך רק חבל שאין לילד שמץ קורדינציה)
"וכבאי" הוא סיים.
שאלתי אותו אם יהיה לו זמן לכל זה והוא הסביר שכל יום הוא יעשה משהו אחר
הבן הקטן קפץ מיד ואמר שהוא רוצה להיות "נהג אוטובוס ומונית (ממש חלומה של כל אם) כבאי כמו אחיו ו...מוכר במקדונלד'ס כי זה הכי כיף (ניחמתי את עצמי המחשבה שהוא רק בן חמש)
אחר כך תהיתי איך זה שאני עד היום לא יודעת מה אני ארצה להיות שאהיה גדולה
הקול הקטן והביצ'י בראש שלי לחש לי בשמחה לאיד שזהו, אני כבר גדולה ומאוחר מדי להחלטות כאלה.
התעלמתי מהקול הקטן וחשבתי לעומק...
כשאני אהיה גדולה אני רוצה להיות שיקספיר ואם לא שיקספיר אז אני רוצה לנהל את העולם.
זהו, החלטתי.
שבת נפלאה לכולם:-)
לפני 12 שנים. 4 באוגוסט 2012 בשעה 4:51
