איזה יום...
דווקא היה נראה חיובי,מצאתי חן בעיניי עצמי במראה על הבוקר לבושה בשחור מכף רגל עד ראש, הגעתי לנתניה תוך 50 דקות ועוד בשעת הפקקים...הגעתי אופטימית ואז דברים התחילו להתעקם
אני מגיעה ומגלה שהסניף שלי לא נפתח בזמן "הייתה איזו אי הבנה למי יש מפתח- לא נורא נכון?" מסביר לי המנהל הטרי "ברור,לא דרמה" אני עונה חיוך עקום
רבע שעה אחרי אני תוהה למה הם לא סיפרו לי שהמזגן לא תקין, הם אומרים לי שהוא עובד ואני מתעקשת שלא אבל אין הרבה מה לעשות.
10:00 בבוקר הבוס מצלצל "יש לי בשורות משמחות ופחות משמחות,יש לך רגע?"
"ברור" אני עונה ברוגע כלפי חוץ בעודי עומדת על סולם בגובה שני מטרים מחזיקה ערימת ספרים ביד אחת, מגבונים ביד השניה ותופסת את הטלפון בין האוזן לכתף.
מבפנים אני תוהה מה הסיכוי שזה יסתיים ממש רע.
הבוס מספר לי שמשימה שרק לפני יומיים הבטיחו לי שאין מה לדאוג ויקח עוד המון זמן להגיע אליה הוקדמה לשבוע הבא "את תסתדרי עם זה נכון?"
"ברור" אני עונה שוב חצי בציניות...מתי הקטע של הבשורות המשמחות יגיע???
אז מה אם אני בכלל בחופש חצי שבוע...נסתדר.
11:00 בבוקר- אני מנסה במשך רבע שעה לגשת לקנות קפה, כל דקה טלפון, אני מרימה ידיים גם ככה קפאין זה לא בריא
12:00 בצהריים התקדמנו לא רע בפרוייקט אז למה להתמרמר על כמה שריטות חבלות וזה שכולי מלאה באבק ולמה לעזאזל הם לא שמים לב שהמזגן ממש לא תקין!?
13:00 בצהריים אחרי שהסברתי והדגמתי במשך 20 דקות איך להקליד למחשב תעודה מסובכת במיוחד החשמל קופץ והתעודה נמחקת שניה לפני שהספקתי לשמור אותה, לא משנה אני כבר אטפל בזה במשרד
14:30 כאב ראש נוראי, העובדים שלי שואלים אם אני בסדר כי אני חיוורת מאד.
"ברור שאני בסדר" אני עונה בשיא הביטחון בעודי מרגישה כמו עלמה ויקטוריאנית עם מחוך מהודק הרבה יותר מדי ותוהה האם אני ככה מרגישים רגע לפני שמתעלפים ואם כבר להתעלף אולי יש בסביבה כורסא מרופדת בקטיפה משובחת עליה אוכל לצנוח בחינניות ושיערי יתפזר סביב פני בצורה מחמיאה? והאם מישהו ירוץ מיד וישלוף את מלחי ההרחה מהכיס?
אז החלטתי לנסוע הביתה...בדרך עשיתי סבב טלפונים כי פתאום נהיה לי שקט מדי ומיד דאגתי שאם שקט אז בטח איזה סניף נשרף לי
אחרי זה הייתה לי תובנה- אני צריכה מילת ביטחון בעבודה:-)
