תומס הובס היה צריך בעצם לומר: אישה לאישה ביצ'ית
מה נסגר איתך אחותי?
זה יהרוג אותך לתת לי להשתלב בתנועה? כשיש גבר מאחורי ההגה נותנים לי להשתלב מיד...אבל אותך לא משכנע המבט חסר האונים שלי או הגומה שמתגלה רק בצד אחד של החיוך
ומה הקטע של המחמאות המעליבות, הרי את שונאת שאומרים לך כאלה. "וואו איך רזית...את לא חושבת שזה יותר מדי? כי את יודעת בסוף זה יראה כאילו את חולה" או "לא כל אחת יכולה ללבוש שמלה כזאת בגילך" והכל מלווה בחיוך מלאכותי ובמשובץ ב"מותק"
והרכילות, הו הרכילות הבלתי פוסקת לרגע...נעיצת סכין בגבה של מי שהייתה חברתך הטובה ממש עד לפני רגע, עד שהיא יצאה מהחדר והותירה אותך בחברת ביצ'ית אחרת לרכל ולקרוע לגזרים
ושלא תחשבי חלילה שאני טלית שכולה תכלת (בעיקר כי תכלת זה לגמרי לא הצבע שלי)
אני אתן לך להשתלב בתנועה אבל אחשוב לעצמי שעדיף שתחזרי למטבח
אני אחייך בחוסר כנות ואבטיח לך שאכן החולצה הזאת מחמיאה (בעיקר מחמיאה לי כשאת לובשת אותה ונראית נורא)
גם אני אזרוק מבטים מגנים לכיוון החצאית הקצרה להחריד בצבע בוהק שהחלטת ללבוש ואסנן לביצ'ית אחרת שרק חסר לך שלט על הגב "בבקשה תתייחס אלי"
גם אני חושבת באופן עקרוני שעם גברים קל יותר בחיים אבל אין כמו אישה כדאי לשבת על קפה (מה, את שותה עם סוכר? לא, פשוט נראה שהשמנת קצת...)ולהשמיץ את כל העולם
עזבי אחותי, היום אני פשוט עייפה מהמאבק התמידי הזה שמתנהל בציפורניים שלופות (מרוחות בלק כמובן)בחיוכים לא כנים ועם המון ביקורתיות
מחר אני אתאושש ואזכר שבעצם זה ממש תענוג.