כבר יומיים שאני במצב רוח רע. רע זאת מילה עדינה, אני הדוב השחור המרושע מ"האמיצה"
אם חייכם יקרים לכם תתרחקו...לא ככה,יותר רחוק!!!!
אתמול הגעתי הביתה על סף דמעות מרוב רוגז. בשלב כלשהו אחותי שאלה אם זה הזמן הזה בחודש כי...
בתגובה הדוב שאג עליה שהיא מוזמנת ללכת כבר הביתה.
הבוקר הדוב קם עצבני עוד יותר.
ניסיתי להזכיר לו שביום שישי אנחנו על מטוס לברצלונה, בתגובה הוא נהם עלי שכבר לא בא לו בכלל...
ניסיתי לומר לו שביום ראשון אנחנו במשחק של בארסה, בתגובה הוא עיקם את החוטם והזכיר לי שאנחנו מתעבים את בארסה ומקווים שמסי לא יבקיע יותר שער בחיים (תכל'ס צודק הדוב)
כל דקה שעברה בפקק רק עצבנה את הדוב יותר, הוא שלח מבטים מזרי אימה בנהגים האחרים וחשב לו בלב מילים ממש לא יפות בדובית, בעברית, באנגלית וגם אחת או שתיים בערבית.
בשעה טובה הפקק השתחרר והחלטתי שזה לא עסק- הדוב חייב ללכת או לפחות להשתחרר קצת
הפעלתי את המערכת, דילגתי לשיר הרצוי, הגברתי לעוצמה הכי גבוהה ולחצתי על repeat
dancing queen מתוך ממה מיה מילא את הרכב.
בפעם הראשונה הבעת הפנים של הדוב נותרה קפואה וזועפת- אני לא אשבור אותו בקלות
בפעם השניה זויות השפתיים רטטו קצת ורגל אחת התחילה לקפץ עם הצלילים
בפעם השלישית הכתפיים הצטרפו למאמץ והבעת הזעף נמסה לחיוך אמיתי
בפעם הרביעית כבר שרתי בקולי קולות
ובכן גבירותיי ורבותי, זה היה קסם שדרש ריכוז ושקט מוחלט אבל בסופו טה-דה:
הדוב השחור המרושע הפך לבת אנוש- עכשיו אפשר להתקרב
