הוא בוחן אותה,שוקל איך ישתמש בה,מה ינסה עליה.
זה חלק מההנאה. לתכנן, להאריך את ההמתנה שלה, לדמיין איך גופה יגיב לכל אחד מהדברים שהוא מתכנן ואחר כך לראות אם צדק (וכמובן שהוא צדק. תמיד)
קצב הנשימות שלה גבר ככל שההמתנה התארכה.
לבסוף הוא ניגש לשידת עץ קטנה והוציא מספר חפצים. היא לא יכלה להזיז את הראש ולמרות שניסתה לראות את החפצים שהניח ממש ליד גופה התלוי באוויר היא לא הצליחה.
"עכשיו" הוא הסתובב אליה ובידו הבהיק פגיון קטן, ניחוח הפחד שלה התחזק כשהפגיון הונח על המחשוף שלה.
בתנועה מיומנת הוא שיסף את דרכו למטה, חוצה את שמלת הקטיפה השחורה.
אחר כך הוא מביט במה שנגלה לעיניו. העור הלבן כל כך, החמוקיים המלאים, הכוס החלק.
הוא מעביר את ידיו על העור הלבן, מדי פעם שורט, מדי פעם מלטף.
"רוצה לספר לי מה את עושה פה באזור?" הוא נותן לה הזדמנות נוספת והיא, עיניה קרועות במבט שחציו בהלה וחציו ריגוש טוענת שוב שהיא בחופשה.
המבט שלו מצטמצם, הוא מריח את השקר אבל לא ברור לו מה מטרתו.
הוא אוחז ברגל ימין שלה, כורך חבל סביב הירך וקושר את קצהו לוו בקיר, אחר כך הוא עושה את אותו הדבר לרגל שמאל.
איזו תמונה מענגת. הוא חושב לעצמו. בתנוחה הזאת הוא רואה את הרטיבות שלה ולא רק מריח אותה.
הוא רוכן ומרים את החפצים שהניח בצד.
מראה לה אותם מונחים בכף ידו "את יודעת מה אלו?" היא מנסה להזיז את הראש, להניד לשלילה אבל רצועת העור הכרוכה סביב צווארה לא מאפשרת לה.
בידו מונחים שלושה חפצים קטנים. דמויי צבתות, מברזל יצוק שחור, בצידה של כל צבת בורג.
"במרתפי האינקוויזיציה השתמשו במכשירים כאלה לעודד נחקרים לדבר" הוא מחייך חיוך מפחיד בנעימותו "התאמתי אותם לצרכיי"
הוא אוחז בשד אחד שלה תולה על הפטמה את הצבת הקטנה ואז על הפטמה השנייה.
הוא נותן לה רגע להסתגל לצביטה, לכובדו של הברזל ואז מהדק את הברגים שבצד.
היא מתנשמת בכאב, אבל הוא מתכנן לה כאב גדול עוד יותר.
הפטמות שלה מאדימות כמעט מיד. הידיים שלה מתוחות כלפי מעלה, הצבתות מושכות כלפי מטה והכאב הולך וגובר בכל רגע.
הרוזן מניח יד על הכוס שלה, אגודל חודרת פנימה, הוא שומע את האנקה שלה ומקרב את הראש אליה, מצמיד את פניו לבטן, נושם את הריח המתעתע שלה, נושך את העור הלבן.
אחר כך הוא מפשק את השפתיים שלה, מצמיד את הצבת השלישית לדגדגן שלה.
האנקה שלה הופכת לאנחת כאב.
הוא פוסע לאחור, מעריץ את מעשה ידיו ואז שולף מכיס פנימי בגלימתו את שוט הרכיבה הקטן שלה.
מלטף את פניה, לאורך צווארה,בין שדיה, במורד הבטן ונעצר על הכוס שלה.
"מה אתה עושה?" היא כמעט לוחשת.
"מכאיב לך" הוא עונה "מענג אותך"
תנועה קלה והשוט מצליף בכוס שלה והיא מנסה להירתע,אין לאן לברוח והוא ממטיר עליה הצלפה אחרי הצלפה ומדי פעם מושך באחת הצבתות, היא מוצאת את עצמה זועקת מכאב אבל נרטבת יותר ויותר.
הוא עוצר ובתנועה חלקה הופך את השוט ומחדיר אותו לתוכה, מתחיל לזיין אותה.
היא מביטה בו סמוקה והוא מחייך שוב כשהיא עוצמת עיניים מתמכרת לתנועות השוט בתוכה.
הוא רוכן ומשחרר את הצבתות הקטנות, הדם שחוזר לזרום מוסיף לכאב והוא מגביר את תנועות השוט. מזיין אותה בזמן שהיא מתחננת שלא יפסיק.
הוא רואה את השרירים ברגליה רועדים, מתהדקים, קצב הנשימה הולך וגובר, היא כמעט בוכה מהצורך לגמור.
הוא סוגר את שיניו סביב פטמה אדומה נפוחה אחת ומניע את השוט בתוכה בתנועה אחת חדה, עמוק והיא מתפרקת סביבו. מיטלטלת, רועדת, זועקת בגמירה שכמוה לא חוותה מעולם.
הרוזן לא נותן לה זמן להתאושש, בתנועות מיומנות הוא מתיר את החבלים, משחרר את רצועת העור והיא נשמטת לזרועותיו. הרגליים שלה לא מצליחות לשאת אותה.
הוא אוחז בשיערה בכוח ומוביל אותה לצד הרחוק של החדר.
מסיר מעליה את קרעי השמלה השחורה
"ראית פעם סד אמיתי?" הוא מתעניין והיא מנסה לענות אבל מגלה ששום קול לא יוצא מפיה.
הוא מרים את חלקו העליון של הסד מכוון את פלג גופה העליון קדימה ולמטה וסוגר אותו שוב.
היא מקובעת.
