ההמתנה היא החלק הכי קשה.
כל רעש בחוץ ואני נדרכת, הלב שלי טס במהירות לא חוקית.
אני על הברכיים בחדר הילדים, בפיג'מה ילדותית.
על המיטה הכנתי כל מה שאמרת.
למרות הציפיה הדרוכה שלי, הדלת הנפתחת מקפיצה אותי, קול צעדיך המתקרבים והלב שלי עוד רגע פורץ ממקומו
אתה בפתח החדר והעולם עוצר מלכת מבחינתי.
לפני הכל נאספת לחיבוק שלך וזו הרגשה שאין דומה לה.
זה חיבוק שמצהיר בקול רם ובלי מילים:
את שלי ואת יקרה לי.
הפנים שלי טמונות בך, שואפת את הריח שלך, מנסה לאגור לתוכי כל שניה של קרבה.
אתה משחרר אותי מהחיבוק ופותח רוכסן.
אני רוטטת מרוב שחיכיתי לזה.
סוגרת שפתיים סביב הזין שלך...זרועות מחבקות אותך.
אני שאמרתי שמציצות זה לא דבר שבא בחשבון
על ברכיי לפניך עם הזין שלך בפי נפעמת כל פעם מחודש מכמה טוב זה מרגיש.
אתה אוחז בשיערי פתאום, מושך אותי על רגליי ומכופף כנגד השולחן.
בתנועה חדה מפשיל את מכנסי הפיג'מה לברכיים והיד שלך חופנת את הכוס הרטוב שלי.
אצבעות חודרות לתוכי. אצבעות יד אחת בכוס אצבעותיד שניה בפה שלי ומדי פעם מועכות את הפטמות.
אני מתפתלת כנגד השולחן,נאנחת, מתכווצת, נועצת ציפורניים,מאוחר יותר אגלה ששרטתי סימנים על הזרוע שלי.
אתה רוכן מצמיד שפתיים לאוזן שלי: מי הילדה של אבא?
אני. אני אני אני אני אני
היד שלך נמשכת לאחור ומפליקה ואני מתכווצת.
כמה עוצמה יש לך ביד. בכל פעם זה מפתיע מחדש.
ארבעה חמישה פליקים ואתה לוקח את השוט ליד.
זה קצר הפעם (זה אומר שנשאר לי חוב לפעם הבאה??)
קצר אבל איכותי. הצלפות מכל הלב שמותירות את העור שלי מסומן. סימנים שיחייכו אותי אחר כך שוב ושוב. השוט מונח בצד ושוב האצבעות בתוכי. הפעם מרחיבות את התחת שלי.
ו...כבר מאוחר חייבת להתארגן לעבודה והמחשבות על כל כף היד שלך בתוכי מסיחות את דעתי!
המשך אחר כך:)
