האצבעות שלך מרחיבות את התחת שלי. שלוש אצבעות נעות בתוכי בזמן שהיד השניה מעסה את הדגדגן שלי
לרגע אני רואה את התמונה מהצד ומחייכת.
מי זו האישה הזאת שמשמיעה קולות שמתפתלת שנואשת ככה למגע שלך?
בחדר הילדים...על השולחן שהילד מכין עליו שיעורים.
שתי גמירות מטלטלות.
החושים שלי מבולבלים מצד אחד מעוצמת התחושות ומצד שני מכוונים אליך ועליך
אתה משכיב אותי על המיטה על הגב ברכיים משוכות לחזה ושואל אם אני רוצה את כל היד שלך בתוכי.
אני רוצה למרות שאני יודעת שזה יכאב.
זה אכן כואב.נורא.
אבל כואב בתחושה טובה. כי חצינו עוד גבול, כי עמדתי בזה ולא ביקשתי שתפסיק.
כי אני יודעת שראית אותי כואבת אבל רוצה ושאתה גאה בי.
אתה נותן לי רגע או שניים להתאושש, לנשום
ואז מסובב אותי כך שהראש תלוי מעל קצה המיטה והשפתיים והלשון שלי יכולים ללקק ולמצוץ.
הזין שלך חודר ככה ממש עמוק לגרון.
כמה רציתי שתגמור בפה שלי.
כמה חיכיתי לזה.
הרגעים האלה שאנחנו יחד יקרים יותר מכל תיאור אפשרי.
רגעי המתיקות שאחרי הכאב והאגרסיביות מביאים אותי אל סף הדמעות.
ציפיתי לכאב מהקשר הזה
ציפיתי למשמעת כוח אגרסיביות קפדנות
לא חלמתי על הרוך. על ההרגשה שאני מיוחדת לך
לא חשבתי אף פעם שתרצה בי ככה. לתמיד
וזה דבר שממשיך לכווץ ולנפץ את הלב שלי.
מתוק עד כאב.
והיום...היום אני ברכבת הרים מטורפת.
כל צעד כואב לי ומזכיר את אתמול בחיוך רך
כל זיכרון של אתמול מעיף אותי למעלה
כל צעד כואב לי וגורם לי להזדקק לעוד
כל זיכרון של אתמול מוריד אותי למטה
איך יתכן שאני כבר אכולת געגועים?
איך יתכן שהדלת עודלא נסגרה אחריך וכבר הרגשתי כאילו נפער לי חור בלב?
איזה מין כישוף הטלת עלי??