לפני 9 שנים. 24 באוקטובר 2015 בשעה 11:29
שבת בבוקר.
אני מתה על הבנים שלי אבל אלוהים כמה שאני שונאת את שבת!
נוסעים לסבא...ארבע דקות בתוך הרכב ומתחיל לי כאב ראש.
כאב ראש זו מילה עדינה. זה מרגיש כאילו העבודות לביצוע הרכבת הקלה מבוצעות על גשר האף שלי.
השמש מכאיבה לי ככה שמשקפי השמש לא מועילים
ואפילו לא הדבר הזה ברכב שאמור לעשות צל.
אמא הוא שר לי באוזן.
אמא הוא שם את הספר שלו באמצע
אמא הוא מקלל
אמא....
אני מוכנה למכור את נשמתי לשטן תמורת שקט וחושך. למה השמש מסנוורת ככה???
אמא, הציפורים שאני רואה זה מהחלל?
איך מהחלל?? אם אתה רואה אותן הן פה בשמיים.
אמא גם את השמש אני רואה והיא בחלל.
מממממ אין לי מה לענות על זה.
עוצרים ברחוב של סבא. נשימה עמוקה לפני שעולים. חיוך דבוק לפנים. העיניים שלי מצומצמות מרוב כאב.
הבנים יוצאים מהרכב ומסתכלים עלי ופורצים בצחוק.
אמא ...חסרה לך עדשה במשקפי שמש.
