תוך כדי התעמקות בתוכנית הלימודים שהרכבתי לי (כן בגילי המופלג אני חושבת שאחזור ללמוד ועם אבאלה בחיי אני גם יודעת שאסיים ובהצלחה)
הראש שלי נדד למחשבות על קתוליות (ראש סוטה יש לי) ועל שבעת החטאים הקטלניים.
lust
gluttony
greed
sloth
wrath
envy
pride
מאז שאבאלה נכנס לחיי אני אשמה בחמישה!!! מתוך שבעת החטאים הקטלניים...
תאווה- בכל רגע נתון אני מתאווה אליו. למגע, לטעם, לריח, לקול שלו סמוך לאוזני. תאווה שמסיטה את מחשבותיי התמימות למחוזות מאד לא תמימים
תאוות בצע/חמדנות- אף פעם לא מספיק לי הזמן עם אבאלה, אף פעם לא די לי בתשומת ליבו. אני חומדת לי עוד ועוד ועוד
חמת זעם- טוב אם להודות באמת, הפיוז שלי נוטה לקפוץ מאז ומעולם. הוא פשוט חשוף יותר ורגיש יותר בשנים האחרונות
קנאה- הו הקנאה...רגש מעיק כל כך שגורם לי לרצות לנהום לכיוונה של כל אחת שאבאלה עשוי לדבר איתה-mine mine mine, רגש שכמותו לא חוויתי מעולם וגורם לכל חוסר ביטחון לצוף ולהציף
גאווה- החטא הכי גדול שלי. מלאת גאווה עד זחיחות שאני שלו, שאני ראויה לו, שהוא רוצה בי ככה לתמיד.
וכמובן שכל המחשבות הקתוליות האלה גרמו לי לפנטז על פרח נזירות קטן וסורר שנקרא אל משרדו של אב המנזר המחמיר
אז אבאלה יקר שלי, פרח הנזירות הקטן והסורר הזה יורד על ברכיו, מצמיד ידיים זו לזו במחוות תחינה הולמת ומבקש
punish me daddy 'cause I have sinned
:-)