נסעתי לתל אביב. בוקר של כיף עם אחותי.
אני לא מאלה שחושבים שתל אביב היא מרכז היקום (זה ידוע שלונדון היא מרכז היקום)
אבל יום כיף עבורי זה סיבוב בתל אביב...מגיל שבע בערך.
יום תל אביב עם אחותי זה ארוחת בוקר ושופינג וצחוק. כל כך הרבה צחוק
חמש דקות אחרי שירדתי מהרכבת כבר כואב לי בצד מרוב צחוק.
אף אחד לא יכול עלינו כשאנחנו יחד.
ההומור שחור משחור
הציניות בפול ווליום
הלשון חדה כל כך שפלא שהשפתיים לא נחתכות
עושות סיבוב ארווווך ברחובות ותוהות מה עובר על העולם.
אנשים שיצאו מהבית בלי שאף חבר טוב יגיד להם: ??wtf
ראיתם איך אתם נראים???
נשים שמנסות להישאר בנות עשרים בעזרת חצאיות/שמלות קצרות כל כך שפלא שלא מצטנן להן הרחם.
בעל ואישה יושבים זה לצד זה בבית קפה ולא מחליפים מילה!! במשך שלושת רבעי שעה ובטח כשהם כן יחליפו מילה זה יהיה: הרסת לי את החיים.
ואופנת החורף...מי הגאון שחשב שהעולם התגעגע לשנות השבעים??
ואת מי צריך לתפוס ולענות במרתף הכי אטום לקול,מי זה שאחראי לזה שהפרנזים עשו קאמבק??
ולמה לעזאזל תל אביב מלאה בכלבים מיניאטורים שעושים רעש כאילו הם מינימום רוטווילר??
בפעם הראשונה בחיי לא התחשק לנו להיכנס לשום חנות ולמדוד שום דבר.
אבל וואו כמה כיף היה:)
וזה שככה פתאום אבאלה שלח אותי לשירותים להוריד את התחתונים ולהמשיך בלעדיהם רק שיפר את המצב.
לסיכום: היה מזעזע אך נהדר.
ככה זה שיוצאים ליום כיף
ביום שישי ה13
:)
