ואבאלה הבטיח שאחטוף הפעם כמו שלא חטפתי מעולם.
אז אבאלה הוא כמובן
Man of his word
יש מקצב קבוע לבקרים האלה שבהם אני ממתינה לו.
מתעוררת הרבה יותר מוקדם מהדרוש. מארגנת את הילדים לבית ספר במהירות שיא, מקפיצה אותם וטסה הביתה.
יש לי פחד קבוע שלא אספיק להתארגן בזמן ולא אהיה מוכנה נכונה וממתינה בצורה שאבא אמר ובגלל שכך אני לרוב מוכנה וממתינה המון זמן קודם.
ישבתי לי על הכורסא היום. בוחנת שוב ושוב את כל אמצעי ההצלפה שהכנתי. הרגל קופצת על הרצפה בחוסר מנוחה קמה יושבת קמה יושבת נכנסת לתנוחה שאני אמורה להמתיו בה ומתיישרת שוב.
כל דקה שחולפת הלב שלי מאיץ. איך הוא עוד לא התפוצץ???
זהו, בכל רגע עכשיו...
מתכופפת על גב הכורסא האדומה שלי חושבת לרגע איך זה יראה מהצד של הדלת כשאבאלה יכנס.
האוזניים כרויות לכל רחש ובכל זאת הדלת הנפתחת מקפיצה אותי.
לא יכולה שלא לחייך אפילו שעוד רגע אכאב.
אבא מניח עלי יד ומשא המתח שחנק אותי בימים האחרונים פשוט מתפוגג. שום רע לא יכול לקרות לי פה ועכשיו.
אבאלה, שהראה לי שגם רוך ואהבה מלאת תשוקה מרטיבים ומגרים אותי, היום במצב רוח לאגרסיביות וכאב.
אצבעות חודרות לתוכי.. אני רטובה עוד לפני שמשהו קרה.
הריח שלו מספיק לזה.
לפני הכאב אבאלה דואג שאגמור.
כזה הוא...דואג ואכפתי והכי מדהים שיש.
ואז מגיעה המכה הראשונה. כמה עוצמה יש לו ביד!!!
אבל תוך רגע אני כבר מתגעגעת לעוצמה של היד כי הוא לוקח ליד את השוט (ארור היום שקניתי את השוט המוצלח הזה!)
ובאמת אין רחמים הפעם.
הזין עמוק בגרון והיד מצליפה.
התחת שלי מעוטר עיטורי כבוד מקסימים עכשיו:)
ואטבים על הפטמות והשפתיים
ואצבעות בכוס הנוטף ובתחת שלי
ונשיקות והיד על הצוואר לופתת
וההצהרה שרק מרטיבה אותי יותר
את שלי. לתמיד. רק שלי
ויש עוד...וכל רגע מופלא יותר מקודמו. והריחוף שלי לא נגמר גם עכשיו.
אני אף פעם לא מוכנה נפשית מספיק לטלטול לקירבה ולעוצמת הרגשות שלי.
