לפני 8 שנים. 24 בנובמבר 2015 בשעה 15:09
לפעמים הדבר הכי קטן ולא קשור יכול להמיס את המתח. לפזר את ענני הסערה.
כבר שלושה שבועות אני בבית ושונאת כל רגע. נועדתי לעבודה. יודעת בדיוק מה אני שווה כעובדת אבל בבית זה סיפור אחר וענני סערה הולכים ומתקרבים כבר שבוע, מתעבים ומשחירים מדי פעם נדחקים הצידה מול התמיכה והאמונה של היקרים לי ובראשם אבאלה האהוב שלי. אבל היום... היום הרגשתי שעוד רגע אחד ואני מתפוצצת. עוד "אמא" אחד ואמא תאבד את זה לחלוטין ובצורה מרהיבה. ואז הגדול הסתכל על הטלפון שלו, שטות ששלחו לו בוואטסאפ. שאלתי מה זה והוא ענה משהו. גבה אחת שלי התעגלה למעלה והטון שלי כשאמרתי לו משהו?! הזכירו לי כל כך את התגובות של אבאלה בפעמים שאני שוכחת לענות תשובה מפורטת והולמת שמיד חייכתי חיוך גדול וקרן שמש הבליחה בין ענני הסערה שלי
