בראנצ' משפחתי.
שבת בבוקר, מרגישה כאילו דרס אותי אוטובוס. מאחלת לכל נהג שני בכביש שימות ומדי פעם מוסיפה ביקורת ארסית על החולצה של הנהג המדובר (כן היום אני משטרת האופנה)
ברגע של גדלות נפש נתתי לילדים לבחור חלק מהשירים שנשמע ברכב מה שאומר שאני בדרך לבראנצ' משפחתי בשבת בבוקר ושומעת רק רוצה לרקוד!!!
עושה כמיטב יכולתי לגרד חיוכים ונימוס כי בגדול אני מחבבת את המשפחה אבל באמת שאין לי כוח.
אחותי סוחבת אותי הצידה ומסבירה שנזכרה שלא נתנה לי מתנה ליום הולדת (ביולי...) והנה מאה יורו שאקח לי לסופ"ש בחו"ל.
מממ משתפר
אבאלה שולח אותי לשירותים לצלם את השדיים שלי
מממממממ משתפר עוד יותר
חוזרת מחוייכת ומתיישבת ,בלי לשים לב למארב, בין סבתא ודודה שלי
משוחחים על הא ודא ואז מגיעה השאלה שלא העיזו לשאול אותי עד היום: את יוצאת עם מישהו? את מעוניינת?
(בכל זאת גרושה כבר שנתיים ולא ראינו פה שום גבר רחמנא ליצלן)
שד קטן ושובב בראש שלי ממש רוצה לשלוף את הטלפון ולהראות להן את ההתכתבות שלי עם אבאלה
במקום זה אני מודיע שהגיע הזמן לצאת לנסיעה חזרה...
אם יהיה לי מזל עד פסח יהיה שקט
