אני אמורה עכשיו להיות עצבנית. פצצה מתקתקת ובמקום זה אני פשוט...אדישה? מובסת?
לא מתאים לי ככה. מתאים לי להתעצבן. מפחיד אותי להרגיש פשוט כלום.
הלכתי לאיבחון במכון x לאיזה תפקיד. הדרך לשם לקחה הרבההה יותר ממה ששיערתי, מזל שאני תמיד לוקחת מקדם ביטחון. ירדתי תחנה מוקדם מדי מה שגרר הליכה לאורך החוף ברוח כזאת שהריאות שלי הצטננו מיד (אמרו שיתחמם!)
קצת פחות שמחתי שלא נסחבתי עם מעיל (מצד שני באוטובוס שמחתי מאד שאין איתי גם מעיל)
ברגע שהבנתי שזה לא איבחון אישי אלא מרכז הערכה נכנסתי למצב קיפוד.
צר לי אבל אני לא רואה איך השטות הזאת משקפת אותי כמנהלת ואני מנהלת מעולה. פשוט כך.
בהמתנה התיישב לידי בחור שגם הטביע את עצמו בבושם וגם הסריח מתחת לענני הבושם, עפתי מהמקום כשקראו לנו להיכנס והוא אחרי. מצידי השני מישהי שפעם פעם עבדנו באותה רשת.
מישהי בלי רסן או פילטר. מה שעובר בראש נפלט החוצה.
היא מדברת איתי עם אדים של נס קפה עלית בכל נשימה ובא לי לקום וללכת. מסתבר שגם אין לי כדורי מיגרנה בארנק!!!
מישהו דואג שידליקו חימום והסיבה היחידה שאני לא קמה ויוצאת זה אבאלה ומה יהיה לו לומר על זה
אחרע שעתיים שבהן עשיתי במיטב יכולתי להדחיק את האנטי מדיחים 10 מתוך 13 ופשוט לא אכפת לי פשוט טסה החוצה.
באוטובוס חזרה מישהי שיכורה להחריד מפילה וודקה ואז עפה עלי. עכשיו גם כואב לי וגם יש לי בחילה מטורפת. בושם חימום נס קפה עלית וגם וודקה???
ורק צהריים!!!!
עוד צעדה מהתינה הביתה מקללת את הרוח ואת המעיל שאין לי ואז מבינה שבניגוד להרגלי אני לא עצבנית ולא בא לי לנער אף אחד או לחנך אף אחד
פשוט לא אכפת לי
אה כן ואני מרגישה מטונפת
And not in a good way
אוף