התעוררתי באמצע הלילה קפואה.
כל הגוף כאב, עד העצמות.
ניסיתי להתעלם, התכדררתי לכדור תחת הפוך וניסיתי להשתכנע שאני גם מתחממת וגם לא באמת כואב הכל.
זה לא עבד...השילוב של חלון פתוח מעל המיטה והתרוצצות ברוח חצי יום לא מוצלח.
נכנעתי, גיששתי את הדרך לשידה גרבתי גרביים, הצטנפתי בשמיכה מקצות האצבעות ועד האף.
נזכרתי להגניב החוצה את היד ולסגור את החלון ואז...אז עצמתי שוב עיניים ודמיינתי אותך נכנס לחדר באמצע הלילה, שומע את הרחשים ובא לבדוק.
דמיינתי איך המבט שלך עובר ממני לחלון הפתוח ואיך הלב שלי מאיץ
דמיינתי איך אתה סוגר את החלון והוא עושה רעש סופני שכזה ומתיישב על המיטה, מושך אותי אליך, מכנסי פיג'מה מופשלים עד הירכיים שלי והיד חובטת בעוצמה הבלתי נתפסת שיש לך.
דמיינתי איך הרגליים מתחפרות במזרון, איך אני מבטיחה להיות אחראית יותר בעתיד, איך אתה לא מתרגש מזה.
דמיינתי איך הישבן מאדים ומתחמם (לפחות כבר לא קפוא לי)
ואיך אתה מחזיר את המכנסיים למקום מכסה אותי היטב, מספר שזו הייתה רק המנה הראשונה של העונש שלי, מנשק את המצח ויוצא.
נרדמתי מחדש מחוייכת, אני הרי לא צריכה לדמיין. אתה דואג לי ככה באמת ובתמים בכל יום:)
ולהגנתי...לא תכננתי להירדם עם החלון פתוח.