נכנסתי לפה מתוך מחשבה שאמצא קשר מוגבל. משהו תחום ומגודר. חשבתי לעצמי שזה יפתור לי את הרגשת הבדידות שהרגשתי.
קשר ללא מין. זה מה שצויין בפרופיל הראשון שלי. והתכוונתי לזה.
היו לי אז כל מיני תפיסות שגויות או אולי פשוט לא בשלות על להתמרד ועל מאבק ועל זה שיכניעו אותי.
ואז היכרתי את אבאלה.
הבהרתי מההתחלה שיש לי מגבלות. לא מחפשת קשר מיני ואני בכלל לא זקוקה לזה. אני צריכה את העניין של משמעת וחוקים וכללים. זהו
והוא הלך איתי (מדי פעם כיוון אותי בעדינות, לחשוב על כל האפשרויות אבל ממש במרומז).
פתאום שמתי לב שבכלל לא בא לי להתמרד ואין לי שום צורך שהוא יכניע אותי. כל שיחה כל פעולה כל כלל שלו היו נכונים לי. באו ברגע המתאים ולא הייתה סיבה למרד
תמיד היה קשוב למה שיש לי לומר אז והיום.
והבנתי שאני לא רוצה לאכזב ואין צורך בדרמות ואין צורך לבחון אותו. השליטה שלו טבעית ומלאת עוצמה ככה בשקט.
בשלב הבא הבנתי שאני רוצה יותר. כי לא הופעל עלי שום לחץ, מעולם. (כן כיוונון עדין, לא לחץ)
ורציתי. גם את הדברים שהיו בראש רשימת ה"לא יקרה לעולם" שלי.
מציצות??? לא אצלי!
ביום שאמרתי לו שאני רוצה להיות שלו לגמרי הוא שאל אם אני מודעת למה זה אומר. והייתי.
ורציתי
כל יום שבוע וחודש שינו אותי.
גבולות היטשטשו, יחסים התהדקו ועדיין אני ממשיכה להתפתח ולהיפתח. עבורו ועבורי. עבורנו.
זה לא החזק ששורד (למרות שאני חזקה), זה מי שמוכן להודות שהנסיבות משתנות. מי שמוכן להודות שאולי טעה. מי שמשחרר את הפחד ובוטח בזה שמולו.
אבולציה או איך הפכתי ממי שהייתי להכי שלו שאפשר:)
