לפני 8 שנים. 12 בפברואר 2016 בשעה 7:54
מחכה בתחנת האוטובוס עם פיצי. מתבדחים משוחחים...יש לו חוש הומור מדהים.
אחרי כמה דקות גברת מבוגרת שואלת אם הוא הבן שלי (כאילו אפשר לפספס, הוא מיני מי. דגם קטן ויפה יותר שלי)
אני עונה שכן והיא מיד מודיעה חי בקול של נביאת זעם תנכי"ת שיהיו לי צרות ממנו, הו הו והרבה.
אני מחייכת את חיוך החתונה שלי, חיוך שכולו מלאכותי ומנומס ושואלת אותה מדוע.
הוא כזה חתיך, היא אומרת, כל הבנות ירוצו אחריו. המון דמעות יהיו.
אני מחבקת אותו אלי ולא עונה. גם אני חושבת ככה...
ופיצי? עומד עם מבט קדימה, כאילו לא שומע אבל עם סומק ברמת עגבניה בשלה.
ואני נזכרת ביום שחזר מבית ספר נבוך כי שלוש בנות רבו עליו ו"אמא לא הבנתי מה הן רוצות"
:)
