לא חייבים לאהוב רק את מחר
יש גם אתמולים נפלאים
כרגיל התעוררתי שעות לפני השעון בדפיקות לב מטורפות
ארגנתי את הבית ערב קודם, הבנים לא היו ואפשר היה לפזר אביזרים בסלון ולארגן הכל לפי איך שתכננתי להמתין.
בשבע ארבעים וחמש אני מוכנה מחליטה לגהץ ז'קט לעבודה כדי לשרוף קצת זמן (רואה אבא איזו אחראית...לקחתי ז'קט אתמול)
המגהץ מתחמם ונדמה לי שיש קולות משונים מכיוון הסלון. אני ניגשת בחשש וקולטת אכן מישהו מנסה לפתוח את הדלת ואז דופק.
הגדול שלי נזכר שאין לו נעליים ויורד גשם!!! אני זורקת מיד את כל האביזרים מתחת לשמיכה, מתעטפת במגבת ופותחת לו (אמא מה את עושה בבית?? אני בדיוק נכנסתי למקלחת לפני העבודה)
אני נדבקת אליו בזמן שהוא מתארגן ומזרזת...עוד מעט צלצול.
הוא הולך ואני מחליטה שזה היה משעשע.
בתשע אני מחליטה שהגיע הזמן להיכנס לתנוחת המתנה ומארגנת את עצמי בתקווה שהרעיון ימצא חן בעיניי אבא...כל רעש במדרגות מקפיץ את לחץ הדם עוד קצת, כל נגיעה בשער הבניין ונדמה לי שהלב תכף מתפוצץ ואז שניה אחרי שהשכנה ליד נכנסת הביתה עם הכלב ואני מתבאסת הדלת נפתחת.
הלב שלי עושה סלטה ומיד מתרחב באהבה ורוגע, עכשיו הכל יהיה טוב
והיה מושלם, לא פחות.
מה שהיה היה מטלטל ומענג
וגם ,עכשיו נשאר רק חדר אחד בבית שעוד לא ניסינו אותו (ואין כמו לגמור בין התנור למקרר...אפילו עם הקפה מתקרר בינתיים)
אז כן מחר תמיד טוב , במיוחד שיש לנו עוד כל כך הרבה מחרים יחד אבל יש לנו גם המון אתמולים שגורמים לי לחייך:)