* {גילוי נאות: הקוסם מארץ עוץ הוא אחד הסיפורים הבלתי נסבלים לדעתי, שתי סטירות היו מועילות לדורותי הרבה יותר מנעליים אדומות בוהקות!}
אבל...זה התיאור הכי מדוייק לפעמים לשיחות שלנו, לא סתם שיחות אלא שיחות שמובילות לרגע חשוב, לעליית שלב, להתקרבות.
שיחות שאני בטוחה שהן על דבר אחד ומגלה בסוף, לתדהמתי, שהן היו על דבר אחר לגמרי.
אני זוכרת את השיחה הראשונה שהתנהלה ככה, כאשר הקשר בינינו היה בן כמה חודשים בלבד, בימים שטרם הודיתי בפני עצמי שאני חייבת לסיים את הנישואין שלי.
זו הייתה שבת, כמה שנאתי את השבתות אז, אני לא זוכרת איך התחילה השיחה זה היה רגיל. אולי דיברנו על קנאה?? ופתאום הגיעה ההודעה הזאת " אז את בעצם מבקשת בלעדיות?" עמדתי המומה בחדר שלי, ידעתי שיש לי רק דקה לבד ולא הצלחתי להבין מאיפה זה בא, הרי לא הייתי מעיזה בשלב הזה להעלות נושא כזה ובטח לא לבקש בקשות. לא רציתי לדעת אז אם יש עוד נשלטות (והייתי בטוחה שיש).
לא ידעתי מה לענות, התשובה הייתה מגומגמת. אמרת שיש לי חצי שעה לחשוב ולומר לך אם זה מה שאני רוצה.
התעניתי בחצי שעה הזאת, הייתי משוכנעת שאם אגיד שכן, זה מה שאני רוצה ועוד עם כל המגבלות שהגדרתי לקשר בינינו, הקשר בינינו יסתיים.
אחרי חצי שעה שאלת מה החלטתי, עוד לפני שהספקתי לכתוב לך.
נשמתי עמוק ועניתי שכן, אני מבקשת בלעדיות. והחזרתי את הטלפון למחבוא והלכתי לסלון והייתי על קוצים, פקעת עצבים. עד שיכולתי שוב לגשת לטלפון וראיתי הודעה עם מילה אחת : קיבלת.
לקח לי לילה שלם להבין שזה לא באמת שהתחלנו בקנזס וסיימנו בארץ עוץ. לא ולא...אני אולי התחלתי בקנזס אבל אתה ידעת שאתה מכוון אותי לארץ עוץ, אליך, לדרך האבנים הצהובות שלנו.
בדיוק לפני שבוע הייתה לנו עוד שיחה כזאת, היכולת שלך להכיר טוב ולקבל כל פינה בנפשי תמיד תגרום לי להתרגש והשיחות האלה שמתחילות במקום שחשבתי ומסתיימות במקום שלא דמיינתי...
מדהימות!!!