אני זוכרת את הפעם הראשונה שנסעת, כשכבר הייתי שלך, אמנם לא כמו היום אבל עדיין שלך, צועדת בשביל שיוביל אותנו להיום.
הייתי הרוסה מהנסיעה ההיא, משוכנעת לחלוטין שכאשר תחזור אחרי 3 שבועות כבר תשכח ממני (כן נו הייתה לך ילדה קטנת אמונה אז)
ביום לפני שנסעת הייתי מעופפת, עשיתי תאונה קטנה ופחדתי לספר לך, גם ככה הנהיגה הלא אחראית שלי הייתה מוקד לשיחות רבות, אבל סיפרתי בהודעה ומיד התקשרת...לוודא שאני בסדר.
ונסעת. זו הייתה תקופה איומה, מן צירוף נסיבות של רגע קשה מאד בעבודה עליו לא העזתי לספר לאיש (עד שחזרת) ושל חופשה משפחתית בשלב שבו בקושי יכולתי לסבול את המשפחתיות, הוא ואני והבנים, לבד בצימר ואני חיה בהעמדת פנים. כל מילה מחביאה מילה אחרת שלא העזתי לומר באמת וכל חיוך ומחוות חיבה נוטפים שקר (לא יכולתי לדמיין אז שכעבור שנה החיים יראו אחרת לגמרי)
ופתאום ממרחק של חצי עולם הגבת בבלוג שלי והשמש הפציעה לי מבין העננים.
לא יכולתי אז להיות שלך קבל עם וכלוב והתגובות היו בהתאם, זהירות אך מלאות משמעות עבורי.
השבועות הרגישו פחות ארוכים כשאני משתפת אותך ביום יום שלי דרך הבלוג ואתה מגיב, קצת מאיים כשצריך:)
ובעיקר נותן לי להבין שאתה אמנם שם, אבל שום דבר לא השתנה, אני שלך.
ופתאום הזמן עבר וחזרת והדרך שלנו המשיכה ואף נעשתה יותר מופלאה ומפליאה
עברו מאז כמה שנים, נסעת וחזרת די הרבה וכל כך הרבה השתנה. אני רק שלך, אין סודות בחיי, אני כבר לא קטנת אמונה.
ואני עדיין רק רוצה כבר לדעת שנסעת וחזרת בשלום כי אני אף פעם לא רגועה כשהיקרים לי נוסעים
ואף אחד לא יקר לי יותר ממך
נסיעה טובה אבא יקר שלי
תשמור על עצמך
תהנה המוווווווון
תנצל כל רגע
ו...תתלבש חם!
אני...אשתדל להתנהג פה יפה:)
Love you daddy❤❤❤
