לפני 7 שנים. 15 בדצמבר 2016 בשעה 9:58
אני לא חושבת שיש לי חיים קשים יותר מאחרים, גם לא קלים יותר.
לכל אחד יש את המשאות שלו לשאת
כל אחד מרגיש לפני שבירה בנקודה שונה
כל אחד נוסק לגבהים מדברים שונים.
אבל ביומיום השיגרתי, המתיש, המלא רגעים של נחת מצד אחד והרגשת מחנק מצד שני, ביומיום הזה שלפעמים מרגיש לי כבד מנשוא אתה לוקח ממני את המשא פעם אחרי פעם
שתי מילים שמיד מחזירות את העולם לפרופורציה נכונה
משפט שמאיץ לי את הלב ומסמיק לי את הלחיים
ופתאום כל משא גדול הופך לאפשרי
וכל פחד הופך להזדמנות
תודה.
