לפני 7 שנים. 20 בינואר 2017 בשעה 6:51
אתמול הבנים הופיעו בהצגה, שלוש שעות קודם הקטן התקשר לעבודה להגיד שהאישה של אבא שלהם שאלה אם הם רוצים שהיא תלווה אותם לחזרה הגנרלית ואני התעצבנתי.
תגיד לה תודה, כבר יש לכם אמא שמלווה אתכם. אמרתי בטון חמוץ.
הקטן נשמע משועשע.
בדרך לחזרה הם סיפרו לי שהיא גם באה להצגה...עם אמא של הגרוש שלי ואמא שלה.
מה???? אני עולה בטונים ואת שארית המשפט מצליחה לסנן לעצמי מתחת לאף.
כאילו, תנוחי חמודה! מה יש לך לבוא?
הכי מפרגנת לך עם הגרוש שלי אבל עם הילדים תרגיעי ומהר.
הקטן בוחן אותי מזוית העין ומחייך בשקט.
אחרי ההצגה (אין...הטוני כבר בדרך)
אני תופסת את הקטן בחיבוק ושואלת אותו באוזן, תגיד לי ילד דעאש שכמוך, לא יכולת פשוט להגיד שהבת שלה גם בחוג ומשתתפת בהצגה?
הוא שוב מחייך, מרוצה.
ואני חושבת לעצמי ,כאילו תנוחי חמודה, לא הכל סובב סביב הילדים שלך בעולם מסתבר:)