לפני 7 שנים. 21 בינואר 2017 בשעה 12:39
נכנסים לרכב, המוזיקה מיד מופעלת
הבנים מפטפטים ופתאום הגדול שואל: את לא שרה?
הכל הם קולטים...למדו כבר מזמן שאם יש מוזיקה אני חייבת לשיר ואם אני לא אז כנראה שאין מצב רוח.
אני מחייכת לעצמי, אני מהורהרת מכדי שיתחשק לי לשיר.
אבל הם לא מוותרים.
אמא את שרה נורא יפה תמיד (אוי אהבה בלי תנאים...כזה דבר יפה. הרי אני שרה כמו צפרדע שמעשנת קופסא ביום)
כן אולי תכף. אני מתחמקת.
אני יודע. אמא תשירי אהוב שלי.
והחיוך שלי מתרחב, מעבירה לאיגי וקסמן ולא מחכה לדוור ומגבירה.
מצטרפת מיד ומרגישה כמו תמיד איך כל הגוף מתרכך עם השורה: תיקח אותי אהוב שלי, לנצח רק שלך.
ברמזור אני מעיפה אליהם מבט דרך המראה, שני מבטים זורחים אלי.
את חמודה אמא, מפרגן לי הגדול.
לא, אתם:)