לפני 7 שנים. 9 בפברואר 2017 בשעה 6:00
אמר אבא אתמול וגרם לי לחייך (כלומר גרם לי לחייך שוב)
מאז שלמדתי לכתוב, כתיבה היא העולם שלי, הדרך שלי להתבטא הכי מדוייק, המקום שלי להגשים דברים שלא חשבתי שיקרו אי פעם, הביטחון שלי שיש משהו שהוא רק שלי.
אני אוהבת לכתוב עבורו, מגלה תוך כדי הכתיבה עוד תגליות, עוד רבדים, עוד פינות בתוכי.
אתמול לפני השינה תוך כדי חשיבה מה אכתוב ואיך אארגן את זה נזכרתי במשימה הראשונה. זוכר?
חמש שנים בדיוק עברו מאז.
היינו צריכים לתקשר אז בזהירות רבה ואתה כתבת לי מה המשימה בפוסט בבלוג שלך...זו הייתה תקופת המגבלות שלנו (תקופת ה'חיה באשליות' שלי) ואני נבהלתי מאיך שניסחת את הפוסט.
קראתי אותו שוב הבוקר וחייכתי מאוזן לאוזן כמו ילדה ממש מרוצה.
מי היה מאמין אז שהחיים יראו כמו שהם נראים היום:)
❤