בוקר מטורף בעבודה, אני עסוקה בלכסות את כל העמדות, מפכ" ל תנועה קודם כל- מי לוקחת את מי, מי בתור קודם, למי מותר לצאת לסיגריה (לאף אחת ביום כזה עוזרת בחדרים, מכינה לקוחות, מצלמת, מפטפטת שיחות חולין עד זרא (קיבלתי עצות על גברים מתכונים לפסח שאלה אם אני פנויה לנכד של מישהי סיפור על בעל שמת בהודו וטיול רוחני לתיקון הטראומה בין היתר) נקראת קדימה ללקוחה שחייבת לשמוע מהמנהלת את אותה תשובה שאמרו לה כבר 3 בנות
עוברת כמו טורנדו בחדר ההמתנה אוספת כוסות ועטים, צועקת שיש טלפון! וטסה לענות
אני נהנית. מתה על האקשן. לא אכפת לי לגלות שרבע לארבע ואני רעבה וצמאה ומתה לפיפי, לא אכפת לי שהרגליים קורסות והחיוך של העבודה נתקע לי על הפנים
אבל כן אכפת לי שבקושי דיברנו כל היום, זה מעקצץ לי בגוף כל היום, חוסר כזה שפועם ליד הלב שלי
מנהלת את העולם ביד חזקה וזרוע נטויה ומפנטזת על היד חזקה והזרוע הנטויה שלך:)