לפני 7 שנים. 29 במאי 2017 בשעה 13:01
מתמרד הגדול שלי בטון כזה שקשה לי להחליט אם בא לי לחבק אותו בהזדהות או לנער אותו כי אלי לא מדברים בטון כזה.
ובא להסביר לו שיגיד תודה...יש לו עכשיו תירוץ לגיטימי לכל מצברוח לכל ציברוח לכל קפיצה ממצב קיצון למצב קיצון
בא לי להגיד לו שאני מקנאה לפעמים...גם לי בא תירוץ לגיטימי.
גם לי בא עכשיו לגלגל עיניים ולמלמל כי אני העולם כולו מעצבן אותי
גם לי בא להסתגר בחדר ולהיות עצובה כי אני מתגעגעת נואשות וזקוקה נורא לאבא שלי ובחיים זה לא תמיד הולך כמו שרוצים
בא לי לומר לו שבא לי לטרוק דלתות ולרקוע ברגליים פשוט כי...
ככה ודי! חייבים סיבה?
ואז אני מחליטה לחייך ולא לנער כי גם לי יש מי שמכיל את מצבי הרוח שלי
וגם לי יש מי שיודע בדיוק למה אני זקוקה כשאני מתחילה לזעוף
אז לא, גיל ההתבגרות לא אשם בהכל אבל תהנה מזה ילד, שיש לך תירוץ בשנים הקרובות
❤
