לפני שש וקצת שנים נרגשת עד כדי טירוף ישבתי על המדרכה מחוץ לוומבלי החל משעה 8 בבוקר.
הייתי בת 32 וישבתי שם כדי להגשים חלום של ילדה-נערה מגיל 12, לראות את להקת נעורי,Take that.
אני ועוד 83000 איש. עד היום זה נתפס עבורי כאחד הימים הטובים בחיי אם לא הטוב ביותר. כן, הופעה של להקת 'בנים'.
זה הסמן עבורי, הרגע בו החיים קיבלו זוית חדשה, עלו על מסלול חדש.
ביום ההוא הבנתי שהנערה והאישה הן אותה אחת ושתיהן יכולות לצרוח במלוא הגרון מטר מהבמה בוומבלי.
חמישה חודשים בדיוק אחרי זה היכרתי את את הגבר שיוביל אותי על המסלול החדש הזה.
והנה החלום מקבל הזדמנות נוספת, כאן בארץ בהיכל מנורה.
יושבת מצונפת על כסא בפינת אוכל אחרי שניקיתי לצלילי הדיסק החדש ומאזינה לדיסק של אותה הופעה מלפני 6 שנים.
צוחקת ובוכה לסירוגין, זה פסקול חיי. התבגרתי בליווי הקולות האלה
התאהבתי
הלב נשבר והתאחה
פינטזתי עליהם פנטזיות בוסריות
כאבתי
למדתי
התנחמתי בהם
רקדתי עם ילדיי לצלילים האלה
ועכשיו ממקום אחר, בוגר יותר, ממסלול אחר של חיי קיבלתי עוד הזדמנות לחוות את החלום של הנערה בת ה12 והאישה בת ה32
😊Can't wait
