עומדת ומבשלת, המחשבות נודדות כתמיד:)
זכרונות מסתחררים לי בראש, רגעים שמבזיקים כמו זיקוקים צבעוניים ומאירים לי ציוני דרך בינינו
היום ששאלת אותי למה אני לא כותבת לך בסופ"ש ואני נדהמתי מזה שאתה רוצה לשמוע ממני עוד
היום שדרשת לדעת האם אני מבקשת בלעדיות בינינו, זו הייתה שבת, ואני אפילו לא הבנתי איך הגענו לשיחה הזאת ופחדתי להגיד שכן. רק אחרי הבנתי שכיוונת לזה כי רצית בזה:)
הפעם האחרונה שכעסת עלי באמת (לפני שנה, וכמו שאמרת פעמים בודדות אך מהותיות) וגם מזה נוצרה עוד קירבה
היום שאמרתי לך את המילים המפורשות, אני אוהבת אותך, ולא מיהרת לברוח בכלל
יש עוד כל כך הרבה רגעים כאלה, מפתיעים מקרבים נוגעים במקומות הכי חבויים אצלי,
מנסה לפעמים לזכור באישה שהייתי קודם וזוכרת רק הדים קלושים
ואז נזכרת בנסיעה הקודמת ללונדון. הרגשתי צורך עז לברוח, להיות לבד עם המחשבות שלי. ידעתי שהחיים שלי על סף הכרעה, שרגע ההחלטה כבר עוד רגע פה
והנה אני על סף עוד נסיעה. לא בורחת, נוסעת למקום האהוב עלי בידיעה שאשתף אותך בתמונות בקניות בתחושות בלי שום ענן שיאפיל (חוץ מהאפרוריות הלונדונית הקסומה)
ופתאום מבזיקה לי בראש תמונה מהמפגש האחרון שלנו, אני עליך, כבר לא נבוכה, מרגישה הכי סקסית והמבט שלך עלי מחייך
ולא ברור לי אם השמש שבחוץ האירה הכל או שהלב שלי בעצמו האיר את השמש עצמה
☀☀☀
