אף פעם לא היו דרך מהנה להעביר את הלילה, על כל אחד טוב יש לי 10 מחרידים, שננעצים בראש ולא מתפוגגים עם הזמן.
עד לפני מספר שנים חלמתי פעם בכמה זמן שמגייסים אותי שוב, עד כדי כך שנאתי כל יום בתקופת הצבא. חלומות חוזרים שבהם אני מסבירה ומבהירה שכבר שירתתי, שאני אמא לילדים, שאני מבוגרת מדי, שהנה תעודת השחרור וכלום לא עוזר.
בתקופה האחרונה החליף את החלום הזה חלום בגרסאות שונות, חלום שבו אני מוצאת את עצמי שוב נשואה, לכל אורכו אני יודעת בבטחון מלא שזה לא נכון, אני לא שם ולכל אורכו אני מנסה להתחמק מניסיונות הקרבה של הגרוש שלי, נרתעת מריח הזיעה ששנאתי, מכיווץ השפתיים שסלדתי ממנו כל כך כשרצה נשיקה, נאבקת להזכיר לו שאנחנו לא שם כבר, שבחרתי חיים אחרים, אני מלאת כעס עליו בחלומות וכשאני מתעוררת והלב שלי נרגע אני מנסה להזכיר לעצמי שאני לא באמת כועסת עליו.
זו לא אשמתו ששליש מחיי חשבתי שמשהו פגום בי
זו לא אשמתו שלא הבנתי שהבעיה פה היא אפס משיכה
זו לא אשמתו שהוא היה הגבר הראשון ששכבתי אתו ובכלל לא הבנתי שזו בעיה של משיכה
זו לא אשמתו שכמו קסם הכרתי יום אחד את האחד ששינה הכל
שהפכתי ברגע אחד מנזירה מתחסדת לאישה מלאת תשוקה, לזונה של איש אחד
ובכל זאת מסתבר שאני מלאת כעס וכאב ולא ברור עם עלי אני כועסת או עליו או על החיים שככה התגלגלו עד היום שעצרתי אותם ושיניתי כיוון.
טוב תת מודע, אני מבינה את החלומות, מכירה בכעס ובתסכול, אפשר עכשיו לעבור הלאה?!
