נקע נפשי.
נקעה נפשי מהרבה היבטים בחיי.
הסכר מאיים להיפרץ.
המתח הבלתי פוסק של ילד עם קשיי למידה+קשיים ריגשיים+ סובל חברתית מרגע שעבר לחטיבה+העובדה שהיחסים שלי אתו כמעט מיום לידתו היו קשים לי
מקום עבודה שהוא הטוב בתחומו אבל כמו כל חברה פרטית תלוי בשגעונות ושיגיונות הבעלים ומתנהל לפעמים בטמטום טוטאלי
הדאגות והחרדות מיוקר המחיה
הלימודים
אבא שלי שעובר גירושין מכוערים והאחים שלי שבחרו צד ואחותי שהיא דוגמא ומופת לאנוכיות
והרגשה כללית כזאת של: די מטומטמת תתעוררי ותפסיקי לחשוב שהחיים יהיו קלים יותר אי פעם.
תפקחי עיניים ותודי בפני עצמך שיש דברים שלא יקרו, דברים שלא ישתנו.
מרגישה כמו קיפוד, או אולי בעצם דרבן. כן דרבן זה יותר קוצני ומאיים.
ובאמצע כל זה מקבלת פתאום מכת ברק של געגוע אליך, ישר ללב ומעט האוויר שהיה לי התאדה.
נקודת האור?
לא נכנעתי לדחף ריגעי לנסוע לסופש לבקר את אחותי.
יש עדיין קמצוץ שפיות בנפשי