Tailor made

זה היה בוקר קר, הכי קר שהיה פה כבר שנים.
בעלי היה בחו"ל, הקפצתי את הילדים לבית הספר וסימסתי לבוס שאני חולה.
הלב היה על קצב מטורף, כמעט ולא עצמתי עין בלילה, עמדתי לעשות צעד בלתי הפיך.
הוצאתי את הרכב מהחניה והשארתי אותו ברחוב צדדי, שהילדים לא יראו אותו בצהריים ולא המטפלת.
לבשתי סט שנהבי חדש לגמרי שנקנה ונועד ליום הזה, לפעם הראשונה שלנו בחדר סגור.
שנה שלמה הובילה לרגע הזה, שנה שבה בסבלנות אין קץ קירבת אותי אליך, פירקת חומות, מוססת מגבלות. חודשים רבים עברו מאז הרגע שאמרתי שאני רוצה להיות שלך לחלוטין, בלי הגבלות ובכל זאת המשכת לחזק את הקשר, את הביטחון והאמון ולא מיהרת לרגע הזה.
הקור שיבש לי את תכניות הלבוש, המתח גרם לי להדק שיניים חזק, הן לא הפסיקו לנקוש.
ישבתי ברכבת והעיניים התרוצצו מצד לצד, רק שלא אתקל במישהו שמכיר אותי, רק שלא אאכזב אותך, את עצמי.
אני מסוגלת לעשות את זה?
מחליפה רכבת, הקור מתגבר או אולי סתם קפא לי הדם בורידים מרוב פחד. לא פחד ממה שיקרה בינינו, פחד מגודל הרגע, רגע שישנה את החיים.
יורדת בתחנה בה קבענו. השמיים שחורים, הרוח חותכת ואני מסתתרת בתא השירותים ומורידה את הג'ינס, נשארת רק בשמלה וסט השנהב, לא אכפת לי למות מקור, זה לא ישבש את ההופעה שתכננתי.
יוצאת מחוץ לתחנה ונכנסת לרכב שלך, אתה לוקח את היד שלי בשלך. גם היד שלך קרה ולרגע חולפת לי בראש התהיה אם גם אתה מתוח מהרגע הזה. נוסעים בחצי שקט, הלב שלי עוד רגע מתפוצץ.
הייתי במעמקי העיר הזאת רק במסגרת עבודה והנה אני כאן אתך ברכב באור יום בדרך למלון.
החנית את הרכב מול המלון, לכי תשכרי חדר לשעתיים-שלוש, תסמסי לי שאת בחדר ואת מספרו.
הרגליים שלי רועדות כשאני צועדת פנימה, הקול שלי דווקא לא כשאני מבקשת חדר בשיא הנונשלנטיות כאילו זו לא הפעם הראשונה בחיים.
המלון די נטוש ועובד אחד מלווה אותי עד למעלה, אני מבינה שלא אכפת לי אפילו קצת מה הוא חושב.
נכנסת לחדר ומניחה את התיק, היד שלי כל כך רועדת שאני מצליחה לסמס לך רק בניסיון השלישי ואז עומדת קפואה, דבוקה למקום עד שאתה נוקש בדלת. אני פותחת וחוזרת לעמוד, אתה סוגר אותה עם שרשרת הבטיחות ומביט בי, מנשק ואומר לי להתפשט.
מורידה את השמלה באיטיות, אף פעם לא רציתי להתפשט בצורה סקסית עבור אף אחד ואני כל כך רוצה להיות סקסית עבורך.
אתה בוחן את הסט היפה שלי, שנהב כנגד עור לבן, חבל שלא בחרתי שחור ואני מורידה גם אותו ועומדת מולך עירומה לגמרי לראשונה.
אתה מורה לי לרדת על ברכי לפניך לחלוץ לך את הנעליים, לנשק את הרגליים.
הן קפואות, הרגליים שלך.
אתה מתיישב על המיטה ומושך אותי על ברכיך.
כמה הצלפות צברת? 60
היד שלך חובטת בכוח שלא ידעתי שיש, אני אפילו לא יודעת מתי הפסקתי לדאוג ממה יהיה אחר כך, מאיך אתמודד, מלחזור הביתה.
פתאום הכל נעלם ונשארנו רק אתה ואני.
העונש נגמר ומגיע רגע האמת שלי, אתה פותח את המכנס, הזין שלך מול הפנים שלי זקור ואני שלא רק שלא מצצתי אלא בקושי הסכמתי לגעת בזין בכל שנות נישואי, אני שזה היה הגבול הראשון המוחלט הבלתי מתפשר שלי, שחשבתי שזה שיא הגועל, רכנתי קדימה והכנסתי את הזין שלך לפי.
את התחושות והרגשות עיבדתי רק אחר כך, בבית. באותו רגע פשוט רציתי לבכות מהקלה שאני באמת עושה את זה ולא מאכזבת אותך ואותי.
זיינת את הפנים שלי, היום אני יודעת כמה בעדינות זה היה, בפעם הראשונה ההיא.
הפסקת הובלת אותי לקיר והורית לי להישאר על ברכי, לא לזוז וניגשת לשירותים, בדקה שחיכיתי הבנתי שהפסקתי סופסוף לרעוד.
חזרת ודחפת את הזין שוב לפה שלי וחלק ממני תהה: זאת את שנמצאת בסיטואציה הזאת?!
קיבעת את הראש שלי ואמרת לי לא לזוז עכשיו והפה התמלא בזרע חמים, בלעתי. לא חשבתי לא שקלתי לא ניתחתי-המחשבות היו בדממת אלחוט.
עברנו למיטה, הידיים שלך כישפו אותי והן לא מפסיקות לכשף אותי מאז.
אחר כך התארגנו, יצאת לפני לחכות לי ברכב. התלבשתי לאט, בחנתי את הפנים שלי במעלית, רואים שאני אחרת? מסרתי את המפתח ויצאתי לרכב.
שוב לקחת את היד שלי בשלך ובדקת שאני בסדר, אני חושבת שהאהבה שלי אליך נולדה ברגע הזה.
חיכיתי נצח לרכבת חזרה, הקור חדר אלי יותר, הגוף היה בנפילת מתח, המחשבות סוערות כמו הרוח בחוץ.
המשכת לשאול לשלומי בהודעות, לוודא שאני בסדר, שלמה עם הכל.
הגעתי הביתה מוקדם, ישבתי ברכב הקפוא ברחוב צדדי, לא רציתי לעלות הביתה מוקדם מדי ולעורר חשד.
העברתי בראש את את כל מה שקרה.
כל כך הרבה קרה מאז בינינו, טיב הקשר השתנה, התפתח.
קרבה ורגשות ועוד ועוד גבולות שנפרצו ושיאים שלא חשבתי שאפשר להגיע אליהם.
חשבתי על סיפור לכתוב ובסוף בחרתי לכתוב זיכרון, להתבונן ביום ההוא ולדעת שוב כמה נכון הוא היה