גל החלומות העכורים מהזמן האחרון, חלומות בהם אני מוצאת את עצמי שוב עם הגרוש שלי ומנסה שוב ושוב להזכיר שאנחנו כבר לא שם, שיש פה טעות, הגל הזה גורם לי לחשוב על היום בו הבנתי סופית שאני לא רוצה להמשיך בזה.
זה התפוצץ ערב אחד, ערב ששיניתי את התכניות שלי בצורה לא צפויה ובהיסח דעת לא מחקתי את ההודעות בינינו מאותו היום. עד היום אני משוכנעת שלא מחקתי מבחירה, מרצון לפוצץ עניינים, כי הרי ידעתי שהוא מחפש, מחטט, חושד.
ויצאתי להליכה וכשחזרתי הטלפון לא היה במקום שהנחתי אותו והכל התפוצץ.
הייתי עייפה מזה, עברו עלינו כמה שנות משבר שבשיאן החלטתי שגמרתי עם שטויות. לא עונה לאף אחד בכלוב ולא משנה לאיזה צורך פנו אלי, מסתפקת בכתיבת סיפורים.
שנה עמדתי בזה, בחרתי בשלמות המשפחתית, בחרתי לא להרגיש שאני עושה טעות, שזו לא הדרך הנכונה עבורי, גם לא עבורו.
ואז פנית אלי והשאר היסטוריה.
באותו ערב דיברנו שעות, הגרוש ואני, הוא רק רצה לדעת דבר אחד לפני הכל, האם שכבתי אתך.
בכלל לא הבין את עומק הדברים מבחינתי, את עומק הבגידה הנפשית.
אמרנו שנלך ליעוץ זוגי וננסה ונעבוד על זה (כלומר אני אנסה לעבוד על עצמי ולהשתנות)
ויצאתי בבוקר לעבודה ורק כתבתי לך בקצרה מה שקרה ולמה נעלמתי פתאום
היום עבר במן אזור דמדומים עד הרגע שעצרתי שוב ליד הבית בערב ואז הבנתי.
אני לא רוצה לעלות הביתה
אני לא רוצה להילחם
או לעבוד על זה
או לא לשמוע ממך יותר אף פעם
אני רוצה להיות חופשיה להיות אני, אני כמו שגיליתי אותי מבעד לעיניך, אני כמו שהרגשתי בחיבוק שלך.
בכלל לא ידעתי אם תרצה בי אחרי הבלגן הזה שסיכן גם אותך בעקיפין אבל ההחלטה שלי התקבלה, סיימתי להעמיד פנים
פעם אמא שלי שאלה אותי אם אני חושבת שבחרתי להתגרש בגללך
(אמא שלי מחבבת אותך ביותר בזכות האושר שאתה גורם לי אז זה לא היה ממקום שלילי) ועניתי לה שלא, בכלל לא.
לא בגללך
בזכותך
בזכות מה שראית בי
בזכות מה שהראית לי
❤
