לפני 6 שנים. 1 בספטמבר 2018 בשעה 13:19
(הלוואי...יחסוך לי להיות האמא הסנובית שלא מתחברת בככל)
לא שמחה שזה נגמר
אין בי שום הקלה
לא תהיה מסיבה מחר בבוקר
שוב להעמיס את התיק על הגב מלא בדאגה, בכאב לב, ברצון להגן עליהם בכל רגע ובחוסר אונים מול המגבלות של המציאות,
חצו את הכבישים בשלום?
היו נחמדים אליהם?
יש להם חברים?
הם תמימים מדי?
הם שומרים בלב דברים כדי לא להדאיג אותי?
שוב לעקוב אחרי המבחנים והשיעורים, שוב לריב איתם כי לא יתכן שבאמת אמרו רק אתמול שצריך עבודה של 10 עמודים על מנהגי חיזור אצל יצורים חד תאיים
שוב להכין כריכים כל בוקר
לא...אני לא אחגוג מחר.
הלב שלי מלא מועקה.
מתה מפחד מעוד שנה כמו זו שעברנו.
