אלאניס מוריסט שרה לי בפול ווליום head over feet
ואני מגוונת את מסלול ההליכה ועוברת דרך הבניין שסבתא שלי ודודה שלי גרו בו, נזכרת בפעם האחרונה שהייתי בו, כשסבתא שלי נפטרה,
מיד חושבת שממש אז הכרנו, בינואר הכי קר וגשום שאני זוכרת, מחשבה מובילה למחשבה
שיחת הטלפון הראשונה ואיך רעדו לי הידיים כשעצרתי בצד הדרך לדבר
להיפגש בפעם הראשונה בחטף, לקוות שאמצא חן בעינייך, שהקסם שהתחיל בטלפון יתורגם גם למפגש פנים מול פנים, איך הייתי חייבת להזכיר לעצמי כשצעדתי לכיוונך איך הולכים- רגל אחת קדימה ואז השניה ושוב, יופי!
הפעם הראשונה בחוף
הפעם הראשונה בחדר סגור
הפעם הראשונה שהחדר שלי הפך לחדר שלנו
המחשבות מפליגות לפעם האחרונה.
המפגשים שלנו תמיד מפתיעים אותי בעוצמתם ומדי פעם יש אחד שנקרא אצלי עליית מדרגה, התקרבות מיוחדת נוספת.
כמה אפשר להתקרב? מסתבר שאין לזה סוף
אני חיה תמיד
אבל כשאתה נכנס לחדר אני חיה במקסימום
אני מרגישה אליך תמיד
אבל כשאתה איתי הלב שלי עוד יותר יוצא אליך
אני חזקה תמיד
אבל כשאתה מולי אני כל יכולה
הקשר בינינו הוא דרך, מסלול, בכל פעם נשמתי נעתקת מהנוף רק כדי לגלות בפעם הבאה שאם עולים יותר גבוה, הנוף נעשה עוד יותר עוצר נשימה
מחשבות כאלה שמנעימות לי את ההליכה❤