חלקנו חדר בטיול גיבוש מהעבודה (כן בנות גם אני יודעת לשתות מסתבר וכן כשהמוזיקה מתאימה גם אני משתוללת עם כולן,מה אתן נראות המומות כל כך??)
כשישבנו במרפסת עם עוד בנות היא סיפרה לכולן איך ליוויתי אותה בתהליך הגירושין, המנטורית לענייני גירושין היא הכריזה, קיצרתי לה הליכים ותמכתי בה המון.
בחדר שלנו אנחנו מדברות על ההוא שלה שבשבילו פירקה את הנישואין וכל המצב המסובך.
הוא מתקשר אליה בשיחת וידאו מחו"ל ודקירה של קנאה מציקה לי. הם מדברים כל כך הרבה פעמים ביום!
זה חדר מלון ואין ממש לאן לברוח אז אני שומעת הרבה יותר מדי מהשיחה ופתאום אני תוהה אם יש בקשר שלהם גם קצת בדס"מ...
היא יוצאת למרפסת כשהוא נוזף בה על משהו והיא מציעה לו לבוא להעניש אותה ומדברת על קשירות.
בא לי נורא לשאול ישירות אבל אני לא...גם ככה קיבלתי יותר מדי אינפורמציה:)
מתעטפת במחשבות עליך ומנסה גם להבין את פשר הקינאה בה.
היא יודעת עליך מה שבחרתי לספר יודעת עד כדי כך שמציעה לי להציע לך להגיע למלון והיא תלך להעלים את עצמה לכמה שעות ותגיד שאני ישנה. אני אוהבת אותה על ההצעה ומוצאת את עצמי מספרת לה פתאום על הפחד הכי גדול שלי.
פחד של זו שהיא האחרת, הסודית, פחד שיום אחד יקרה לך משהו ואני אפילו לא אדע.
לא יודעת מאיפה זה יוצא פתאום, נשפך ממני הפחד הכל כך מפחיד הזה.
דופקים לנו בדלת וזה קוטע את השיחה, טוב שכך.
בדרך חזרה הביתה אני חצי מתה באוטובוס,בעיית נסיעות קשה, כולן מניחות לי לנפשי, המבוגר האחראי מעולף והילדים משתדלים לא להפריע:)
ברגע מסויים היא רוכנת לי ליד האוזן: אם תמותי אני מבטיחה לחטט לך בטלפון ולהודיע לו.
מאד קשה להיחנק מצחוק כשבא לך להקיא את הנשמה!
תודה שנתת לרגע החלש שלי להפוך לחיוך