יש דברים שקרו לפני שנים, בחיים אחרים, למישהי שהיא אני אבל גם לא אני.
יש רגעים, מקומות, אמירות מסוימות ואני שם ברגעים ההם של החיים האחרים.
קוראת את "העדויות" של מרגרט אטווד הנהדרת, זה מעיין המשך ל"סיפורה של שפחה" וכל מה שמסתובב לי במחשבות זה אז,שקראתי את סיפורה של שפחה.
כל דבר מהתקופה ההיא מסומן אצלי במקום ובמשהו שקרה אתך, כי זו הייתה ההתחלה.
המחסן של החנות שבה עשיתי הפסקה ותוך כדי קראתי קצת בסיפורה של שפחה וכעסת עלי כי חרגתי בגדול מהזמן שהייתי אמורה לעשות את ההפסקה הזאת ביום העמוס הזה של מנהלת האזור שהייתי אז, שאלת אם אני מנסה להתגרות בך.
ומיד זה מזכיר לי את תחנת הדלק שהייתה העצירה הקבועה שלי אחרי שגנבנו כמה דקות בשפת הים, תא שירותים,החלפת בגדים, בדיקה כמה אני מריחה מהבושם שלך, כמה אני נראית שמחה מדי.
ואז הראש קופץ ליום הראשון שהתכתבנו, שאמרת לי איך קוראים לך, באיזו חנות באזור שלי הייתי, מה עשיתי בדיוק ברגע הזה.
והפעם הראשונה שהשיחה הלכה ל"מה היה קורה אם", אני יושבת על מדף מתכת באחורי חנות אחרת והלב שלי רק רוצה להיות יותר שלך אבל אין לי אמון ואמונה שהחיים יכולים להיות אחרים ברגע ההוא.
שלשום חלמתי שוב שאני מנסה לשכנע את הגרוש שלי שאנחנו גרושים והוא לא מוכן להקשיב ומתעקש שאנחנו נשואים ושרק צריך לעבוד על זה, כל היום הסתובבתי בתחושת מחנק שהחלום הזה מותיר שוב ושוב ופתאום התקשרת והקול שלך הפיג את המועקה ברגע כי אני לא במקום ההוא בכלל.
הפסח הראשון מאז שהכרנו וסימסת לי ואני הייתי בטוחה שלא אשמע ממך עד צאת החג.
חיים אחרים,מישהי שהיא אני אבל גם לא אני, גם אתה השתנית בנגיעות קטנטנות וגם מה שבינינו השתנה, צמח, התחזק, התעצם ולא מפסיק להפתיע.
לא מתחרטת על החיים האחרים ההם אבל כל כך אוהבת את החיים של עכשיו
מתגעגעת❤