שולטת שאוהבת טוסיק אדום

לא היה לי קל אתמול בלילה. מה לא עבר לי בראש, חברים שנפלו, השירות שלי עצמי שלא היה קל, המצב הכללי היום. הכול התערבב לי בראש ולא נתן מנוח. 

צפייה בטי וי רק הרעה את המצב, לא הייתה לי סבלנות לפתוח ספר. אז נכנסתי לכלוב, לצ'ט. 

האמת, אני שונאת את הצ'ט הזה. לפני שאני בוחרת בצבע, כבר נפתחים לי 2 חלונות וזה לא מפסיק. "החליפי את הניק אם את לא רוצה פניות", אמרו לי לא פעם...לא רוצה. "נעלי את הכניסה אלייך" אמרו...נו באמת לנעול את עצמי בכלוב? זה כמו פיתה בתוך לחם...מעדיפה שלא להכנס אלא אם יש לי משהו ספציפי לעשות שם...

אבל אתמול רציתי להעביר את הזמן, עד שהשינה תכריע אותי ונכנסתי לצ'ט. היה כמו תמיד...משמים וחלונות שנפתחים בקצב שקשה לי לסגור. 

אבל אז מצאתי חדר, שכבר הייתי בו זמן קצר יום קודם...אמת או חובה. 

תודו, נשמע בנלי עד אידיוטי, לא? אמת או חובה בצ'ט של הכלוב...

אז זהו שלא. היה כיף. לא זוכרת את כולם אבל הגיע גם המצליפן, ככה, בלי תיאום טלפוני, והייתה אחת נוני, שבמשימת חובה התחייבתי לכתוב שאני שייכת לה על הירך. וכך התועררתי בבוקר הסתכלתי בחיוב וחייכתי. 

היה בדיוק מה שחיפשתי. חיוך, שכחה מהמעיק, ושינה טובה אחרי. 

שיהיה לכם יום עצמאות שמח - בהתחשב במגבלות ובסגר...