הרבה גברים ומעט נשים בכלוב, שאלו אותי - למה דווקא "הוא". הגיע הזמן להשיב לכולם.
שתבינו, למרות פער של כעשרים שנה בינינו, לולא הקשר המצויין שיש לו עם אשתו, הייתי נלחמת עליו בצפורניים. ואחרי שהוצאתי את זה מהסיסטם, אכתוב בצורה מסודרת.
עזבו רגע, חוכמה, שנינות ואהבת חיים. יש לא מעט גברים שיש להם את זה ולא פחות ממנו. עזבו גם את חוש ההומור המיוחד, שלהגיד את האמת, לפעמים עד היום אני עדיין לא מבינה עד הסוף. ג'רי סיינפלד מצחיק הרבה יותר. פגשתי גם גברים יותר מרשימים למראה... אז מה כן, תשאלו.
זוכרים את "אישה יפה?" סרט סינדרלה מודרני מתקתק, אותו ראיתי כבר עשרות רבות של פעמים ועדיין מתרגשת בדמעות לקראת הסוף, גם אתם? הוא עוסק בזונה עם לב של זהב. אני כנראה סאקרית לתופעות "הפוך על הפוך" שכאלו ואני לא לבד, ותעיד על זה הצלחתו של הסרט. דן, הוא מין וריאציה על הנושא: סדיסט עם לב של זהב. אדם שאוהב ויודע להכאיב, אבל, שבחיים לא יזיק, יפגע או יעליב במתכוון, נהפוך הוא. הוא מנסה תמיד לעזור לאנשים בצרה. סדיסט טוב לב. נשמע אבסורדי, אני יודעת.
ויש עוד. צריך הרבה כוח לוותר על דברים שאתה אוהב - ולו, בניגוד להרבה גברים חזקים, יש גם את הכוח הזה.
ואביא דוגמה. הכרתי אותו בכלוב לפני כעשור. היו לנו פגישות שבועיות פחות או יותר, בהם למדנו להכיר ולחמוד האחד את השנייה. הוא למד מהר מאוד מה אני אוהבת ומתי, וידע לתת לי את זה. ומי שמכיר את המצב, בעיקר בתחומי הקינק, יודע שזה ממכר.
והתמכרנו.
נכון שגם לי וגם לו היו ישנם וגם יהיו שותפים אחרים למשחק - אבל - חזרנו תמיד בחשק רב האחת אל השני. אגב, בניגוד ליחסי אהבה, עם או בלי שליטה, ספאקינג לא דורש מונוגמיה. נהפוך הוא, יש שמחה עצומה שבן זוג משחק ונהנה גם עם בן או בת זוג אחרים. זה חלק מהכיף.
זה נשמך ובחלקו תועד בפוסטים הישנים שלי - עד שהכרתי את אהבת חיי. גבר שהתאים לי כזוג. עזבתי את הקינק ועברתי לאהבה ונילית. גרנו ביחד תשע שנים בהם כמעט לא חוויתי קינק. ברור שזה היה חסר לי, אבל, האהבה היומיומית שימשה בהצלחה כסם הגומל מהסם האחר.
כן, "בגדתי" (למי שקורא לאקט מהתחום המיני בטפשות בגידה). בין היתר השתתפתי באירוע ענק של ספאנקינג בארה"ב. זהו סוף שבוע ארוך (מיום חמידי בערב ועד שני בבוקר) עם מאות משתתפים, שפשוט משחקים זה עם זה גם בחדר הפרטי וגם בקבוצות שנאספות בקומת הסוויטות מידי לילה וחוגגים עד הבוקר (פרטים עוד יבואו בפוסט אחר). היו לי מספר פגישות עם דן וגם עם אחרים, כשבו זוגי נסע לחול. כשמדובר כמעט בעשור שלם, מספר הפגישות היה זעום. אך בכל פעם שאחת מהפגישות ביני לדן קרתה, התנפלנו עליה כג'אנקי על הרעל שלו. זה חסר לו כמו שזה חסר לי (למרות שברור לי שלא טמן את ידו וחגורתו בצלחת).
אבל, וזו הנקודה שרציתי לחדד. הוא אף פעם לא שלח מסר, הציע פגישה או התקשר. אף לא אחת מהפגישות לא הייתה יוזמה שלו.
אפילו העליבה אותי הפסיביות הזו שלו. עד ששאלתי. "אני לא אקלקל לך את הזוגיות שלך בשביל ההנאה שלי" ענה.
לא למות עליו?
לכן אגב, אני אף פעם לא אנסה לקלקל את הזוגיות שלו...למדתי משהו :).
יש עוד דוגמאות, אך זו מספיקה ומייצגת.
זה הסתיים אגב, שמישהו סחב לי את הסלולארי. הוא לא היה מגובה. כל המספרים אבדו ולא את כולם שחזרתי. גם לא את שלו.
זה עזר לי להיגמל.
שנפרדנו אני ובן זוגי, כי לא הסכמתי לעזוב את הג'וב המדהים ואת הארץ שלי בעקבות התפקיד המדהים שהוא קיבל בחול, החלטתי לחדש את הקשר.
מצאתי אותו, בכלוב, והתנפלנו האחד על השנייה כאילו לא עברו כל השנים.
וגם עכשיו, לא נהיה אקסלוסיביים, נכיר ונמליץ לאחרים אחת את השני, לא נידור נדרים או נכתור כתרים. נשמש האחד את השנייה בשמחה ובכיף הדדי, כשלשנינו יהיה זמן.. ואם יצא לנו לצרף מישהי או מישהו למעגל משחקים משותף, נשמח.
זהו.
מקווה שלא עשיתי לך בושות ספאנקינדן, ואם כן, מה תעשה לי, תסמיק לי את הישבן כמו שהפנים שלך סמוקות עכשיו?
נראה אותך גבר, חחח.
