לקח לי זמן לארגן את החיים שלי כאן בארה"ב. דירה חדשה, משרד חדש, עמיתים חדשים והמון המון מסגרות חדשות של עבודה ללמד, ללמוד ולתרגל. ניחשתי שזה יהיה קטע קשה, אבל לא תיארתי עד כמה. רבאק, הקמתי חברה חדשה שמתפקדת תוך כמה חודשים. מקווה שהבונוס שאקבל על קיצור זמן ההקמה בחצי (!) יהיה שמן כמו שהובטח.
למזלי, הפרופסור החמוד שלי יכול עדיין לעשות את חלק הארי של עבודתו מרחוק ולאו דווקא מהאוניברסיטה בבוסטון, כך שהוא היה איתי בניו יורק ברוב התקופה האחרונה. הוא היה שם בסוף יום עבודה ארוך, לשיחה, לכוסית יין, למסאג' מפנק, לסקס על בסיס יומי. וכמובן פעם ולפעמים, פעמיים בשבוע, לחימום תחת משחרר. ואל לכם לדאוג לעורי. הוא כבר נהיה מקצוען הפרופסור, חימום איטי, קרם לחות לפני ואחרי, ושימוש מושכל בכלים שרכשנו לנו כאן. (לא יותר מפעם בשבוע עץ או קיין. עור, פלסטיק יד? כמה שרוצים.
אבל, מי שמכיר אותי יודע שרציתי עוד, ושוב בא לעזרתי ספאנקינדן החמוד שלי. "כנסי לפטלייף (fetlife.com) העלי פרופיל ומצאי לך שניים שלושה חברים (או חברות), ולפני שתדעי את בקהילה שיש בה מסיבות, פגישות וחוויות על בסיס קבוע" אמר.
הוא כמובן גם נתן לי ניקים של כמה ידידות (וידיד אחד) שהראש שלהם יתאים לזה שלי.
ואכן, אחרי זמן קצר, כבר בילינו הפרופסור ואני במסיבות. לא במסיבות הענק האלו של מאות אנשים שהוא תיאר בפני, מסיבות קטנות, אינטימיות, 5-6 זוגות בשבת, משעות אחהצ המאוחרות ועד הלילה, בדירה פרטית. קצת אלכוהול (כן, קצת. האמריקאים מאוד מקפידים שלא לערב עירום והרבה אלכוהול), קצת נשנושים והרבה ספאנקים, בפומבי, בחדרים, עם בן הזוג שלך ובעיקר עם אחרים - וגם עם אחרות (אחת הדומיות כאן הצליפה בי עד שראיתי כוכבים, הן לא אחות רחמניות אלו). האווירה חופשייה ונינוחה לגמרי. עוד מה שמשגע אותי, במובן הטוב של המילה, היא איך הפרופסור השתלב בכל זה. ספאנקר אמיתי התחבא בנשמה העדינה שלו בכל אותם השנים שחייתי איתו חיים וניליים. איזה מזל שהיו לנו את הביצים לבקש את ספאנקי שיבוא וילמד אותו. וזה לא אני אומר - זה הוא.
הוא היום אחד הלהיטים של המסיבות. יהההההה.
מה אומר לכם, מצאתי את גן עדן לחובבי הג'אנר.
אני בטוחה שעכשיו אתם תמהים לגבי סקס במסיבות. לפעמים יש ולפעמים אין. וגם שיש, הוא לא פומבי אלא נעשה בדיסקרטיות באחד החדרים. כמובן שבהסכמה מוקדמת של בעלי הדירה. גם לא ראיתי (או התעניינתי) בחילופי זוגות. באמריקה, לכל חגיגה יש את המקום שלה. יש ערבי סווינגרים, יש ערבי ספנקים ויש בדסם כבד. ביקרתי פעם, לא אהבתי.
אני פשוט מתה על הפן הזה של האמריקאים.
זהו להיום. אגב, בקרוב יש כאן כמה מסיבות גדולות, לפחות כל עוד הקורונה לא תתערב. אולי אלך, ואם אלך - אספר :).
