שולטת שאוהבת טוסיק אדום

חלק מהגברים כאן בכלוב, בעיקר אלו המכנים את עצמם שולטים, לא מבינים מהחיים שלהם ובטוח שלא מרצונותיה של אישה. איזו אישה רוצה לשמוע בפנייה ראשונה - "בת כמה את"? ושאני שואלת "למה" התשובה היא "רוצה לדעת אם התחת שלך רופס"...לאיזו תשובה גבר רופס שכל מחכה אחרי פתיחה כזו. התאמצתי, ניסיתי להבין איזו תשובה הוא באמת רוצה לקבל ועניתי לו "התחת שלי בטח פחות רופס מהזין שלך". תגובתו: "עוד זקנה". תגובתי "עוד רפה שכל ואגב, אני צעירה ממך" מה שנכון נכון...יש גם את אלו שחושבים שמילה אחת בודדה, תמס את ברכיה, תזקיף את ישבנה ותפריד בין ירכיה של אישה. כמו למשל "אני המצליף הכי טוב, נסי אותי". ברור שאני עונה "לא רוצה" לדעתי אין אישה, אפילו אם מגדירה עצמה כשפחה תענה אחרת. והוא שואל "למה לא" "כי לא בא לי" אני עונה ואז הוא נעלב ומתחיל לחרף ולגדף...אלו גברים אלו? יש כאן גם את אלו הבטוחים בעצמם עד אימה והם מפגינים את זה בבולשיט פסיכולוגי כגון: "את רוצה לשלוט בתסריט כי את פוחדת לאבד שליטה מוחלטת, לכן את לא הולכת עד הסוף"...אני יודעת מה אני אוהבת אני מנסה להסביר, וזה מה שאני עושה..."אם תתני לעצמך להשתחרר\ תראי שאת לא צריכה להיום בשליטה במצב"...בסדר, הבנתי...אבל אתה יודע מה - לא בא לי לא עליך ולא על הבולשיט שלך...ואם אתה קורא (ובטוח שאתה קורא) בא ואציע לך הצעה, אני אצליף בך ואולי תבין שאפשר לאהוב כאב כמו שהוא..(מתערבת אחד למאה שהוא לא מרים את הכפפה)...
אבל האמת, כנראה שהאינסטינקטים שלי עובדים טוב, כי הגבר היחידי שפגשתי בכלוב מדבר ומתנהג אחרת לגמרי. לא אספר כרגע על פגישתנו הראשונה, ואת השלישית תיארתי בפרוטרוט ב"קבלת שבת" אלא אתאר מאוד בקיצור את זו השנייה (כן כן, יודעת שאתם רוצים פירוט - אבל זו לא מטרת הפוסט הנוכחי).
קבענו, הגיע חייכן כדרכו, דיברנו קצת, שם אותי על הברכיים והתחיל לחמם עם היד. מהרגע הראשון המכות התחילו לעצבן אותי. קשה להסביר למה לפעמים זו תחושה שאני מתמכרת לה ולעיתים רחוקות אני לא יכולה לסבול אותה). כמו דגדוג בכף הרגל שבמקום להצחיק - מעצבן. אבל זה היה חימום ולמרות הכולנתתי לזה לזרום. צריך לתת צ'אנס, לא? הוא מייד הרגיש שמשהו לא בדיוק מתקתק עצר ושאל אם אני בסדר. "לא ממש עניתי, אבל תמשיך". המשכתי להרגיש לא נוח. "נסה חגורה" אמרתי הוא נטל את החגורה שלו שעשתה נפלאות בפגישה הראשונה השכיב אותי על המיטה, הניח כר כדי להבליט את התחת והצליף פעם ועוד פעם "די" אמרתי, פשוט לא יכולתי לסבול את זה. זה לא היה הכאב, אני יכוהל לעמוד בהרבה יותר בלי למצמץ, זו הייתה מין עצבנות שהפכה את העסק לבלתי נסבל. "די" אמרתי והוא מייד הפסיק קמתי ואמרתי שאני מצטערת. הוא משך בכתפיו ואמר שלא תמיד אפשר להיות במצב רוח הנכון. אהבתי את הגישה שלו ואומר כאן את שלא אמרתי לו באותו הרגע. אם היה הולך אחרי יצרו, ומנסה לשכנע אותי להמשיך, זו הייתה הפעם האחרונה שהיה רואה לי את התחת...בטח מקרוב וללא חוט עליו...אני שונאת חובבנים או גברים שאינם גברים. אבל הוא לא עשה את זה. במקום, הוא הצביע לכיוון ארון המשקאות ושאל אם בא לי. אמרתי שכן, קומפורט עם קרח. מזג לו ולי, ואני בינתיים התעטפתי בחלוק. שתינו וראיתי שהזקפה שלו מתחילה להיעלם. "חכה רגע עם זה" אמרתי והצבעתי ישר לעיניין.
לא אמשיך בתיאור בי הוא לא מעיניינו של הפוסט הזה, בכלל הבאתי את הסיפור כדי להדגים איך באמת צריכים להיות קשובים לאישה..
אשמח לקבל תגובות מנשים עם נסיונות דומים - או הפוכים. גברים כמובן גם מתקבלים בברכה, מותר גם לכעוס 😄