לפני 15 שנים. 13 באוקטובר 2009 בשעה 13:39
אחרי העידוד של אתמול, והכיף של היום, הגיע הזמן לספר שוב לחברה. שוב שיר עם תיאור חלקי של מה שהיה...אולי שתנוח המוזה אספר גם את הסיפור המלא...
הוא הגיע היום אחר הצהריים,
אמר שלום וצבט בשדיים.
האדמתי קלות אך אני מנוסה,
דחפתיו אחורה אל תוך הכורסה
רגע קט, שנייה או שתיים
ואני מתמרחת לו על הברכיים.
ליטף הבחור, מישש, מבסוט
במשיכה אחת קרע את החוט.
את התחת כולו חשף בלי היסוס
גם את התחת, גם את הכוס.
אני לא הספקתי לענטז או למחות
והבחור החייכן מתחיל עם מכות,
מרים את יד ומוריד במרץ
את הטוסיק הלבן מלמד דרך ארץ
ואני שחיכיתי שבוע ועוד
מחייכת ומחכה שיוציא כבר השוט...